שאין בו ענף לקושש

(6)

יושב בצד הדרך ומביט במכוניות החולפות וחושב. חושב הרבה, טובע בים הדממה שמסביב. הרחק מעל מטיילי התרמיל והרעפים הכתומים, אי שם מעבר לקו האופק מתמרת עננה שחרחרה מהמפעלים שהוקמו כדי להרים את האיזור מחוץ לבוץ שבו הוא שקוע, לתת גם לאנשים מפגרים כמונו פיסה של זהב נוצץ וחלומות מתוקים. אלא שהמפעלים שקעו גם הם בבוץ, וכעת הם רק נופחים מדי פעם מעט פיח, כדי לתת תזכורת עצובה לקיומם. עזבו הכל, לכו לדוג.

יצאנו באביב, את, אני והילדים עם תא מטען מלא ספרים על כל דבר אפשרי. על שיט אגמים וירקות אורגניים, על מסלולי טיול ועל תנורים לחורף, על מתקנים סולריים ועל כמה נחמדה היא הלידה הטבעית. כרתנו כמה עצים, ונתנו לרעיונות שלנו לרקום עור וגידים בקרחת היער בזמן שהילדים טבלו את הרגליים בבריכת הדגים שהכנו בשבילם מאחורי הסכר ששמנו על הנחל. בערבים החשוכים, הארוכים, החזקנו ידיים והמשכנו לחלום על החיים שנובעים מהאדמה.

בקיץ אימצת לעצמך גור שועלים שאמו עזבה אותו כדי להיות מעיל לאיש אלמוני. טיפלת בו בשקט ונתת לו מזון, ואחר כך גם נתת לו מקום במיטה שלנו בזמן שאני כתבתי שירים. התירס שלנו פרח והבשיל ומדי פעם קפצנו לעיר כדי לקנות קצת תרופות, עוד ספרים ומעט כדורים לאקדח שהחזקתי ליד, אבל רק למקרה שצריך. סיפרתי סיפורים לילדים בזמן שסרגת להם סוודר נגד הקור הגולש מן ההרים כשהשמש התחילה לשקוע מוקדם יותר מדי יום.

- פרק שש, ובו איאה חוגג יום הולדת ומקבל שתי מתנות

- אבא...

- ... קדימה, אבא...

- איאה החמור האפור הזקן עמד בצד הנחל והביט בעצמו במים. "פתטי," הוא אמר, "זה מה שזה".

"בוקר טוב, איאה," אמר פו

"הו." אמר פו וחשב במשך זמן רב.

העלים החלו לנשור והיבולים נבלו עם הכפור ועם השלג הראשון הכל הסתיים. הילדים חלו בדלקת ריאות, התנור הפסיק לעבוד וחבר שבא לבקר הזכיר לך שיש בחוץ עולם אחר. "לעזאזל," אמרתי, "קחי את הילדים אל העיר, אם את רוצה. אולי עוד אראה אותך פה ושם."

וכך קמת והלכת, והתקווה החלום נותרו מאחור, להישכח ברוחות, בגשם בקור. לקחת רק חבילה קטנה של בגדים ועוד שני דברים והשארת את השאר להרקיב בצד ליד ערימת האשפה שלא הספקנו לקחת לקבור. לקחת עוד דבר ויצאת שוב לדרך חדשה.

- אבא... להתראות אבא!

- להתראות...

- רותי סמרטוטי אוכלת רק תותים...

(מים, חלק שביעי)

(8)