רוצה אני לקום ולתת כבוד לאל עליון, כי לעולם חסדו.
מודה אני על כך שעשני רחב גוף כך שנשים לא תרדופנה אחרי, לא תטרדנה את שנתי, לא תתגודדנה סביב דלתי ולא תצרחנה בעת הופעתי עלי הרחוב. כך שלא יוזל עלי ריר ויושחת עלי זמן בחלומות הקיץ אין סוף ובתהיות וטעיות. כך שאהיה מספיק בטוח לסביבה ואוכל להכיר את נפשות הסובבים לי בלי חשש מצידם פן יתפרץ האהבה בליבם.
מודה אני על כך שעשני חושב והוגה כך שאוכל לחשוב ולהגות מדי יום ולילה ולא אשחית את זמני בעיסוקים חסרי פשר שיניבו לי הנאה. כך שאוכל לחשב מראש את צעדי ולחזות את דרכי הפעולה הנסתרים של היקום. כדי שאוכל להיות חכם מהסובבים אותי ולענות על השאלות שלהם למכביר ולמלא את ראשם חוכמה, ולו רק לזמן קצר עד מאוד.
מודה אני על כך שעשני טוב ומיטיב, חמוד וחביב, כך שאוכל לעזור לאנשים ובכך לשכוח את צרותיי שלי. כך שאוכל לתרום מזמני לכל הסביבה ולמלא בתוכן את שעותיי הריקות. כך שאוכל להתקרב אל אנשים שלא הייתי זוכה להם לולא כן. כך שלא אהווה איום על אנשים.
מודה אני על שנתן לי זרועות ואצבעות רכות מגע כך שאוכל ללטף, לחבק ולהחזיק ברגש וברוך את אהוביי, אם וכאשר יחשקו בכך, ולהנעים את זמנם ולשובב את רוחם בעת משבר. כך שאוכל ללטף, לחבק ולהחזיק את עצמי בעת היותי זקוק להנעמה ושיבוב בהחסר אהוביי.
מודה אני על שנתן לי קול נעים לשיר בו כדי לרומם את נפשי בעת בדידות וידע לנגן עלי גיטרה על מנת להעביר את זמני הריק בשעות הבדידות הארוכות כאשר מתעורר אני באמצע הלילה, או כאשר מוצא אני את עצמי בשלהי היום משולל אדם לשוחח עמו.
מודה אני על לשון חדה ומהירת מענה כך שאוכל לבדר את עצמי מול ים הבורות שעל חופו לא אחת אני ניצב. כך שאדע למצוא את התשובה הנכונה לשמח את לב ידידיי בשקוע בצרה. כך שאוכל לתאר לעצמי את מגוון התהומות אליהן נפשי מבקשת לשקוע ביגונה כדי שתוכל למצוא את הדרך חזרה ברצותה.
מודה אני על בדידותי שעוזרת לי לעצב אופי לבדי, שנותנת לי לעשות את שאני רוצה, שמאפשרת לי להשקיע שעות ארוכות בעבודה, שמעניקה לי מיטה שלמה לישון בה לבד, שעוטפת אותי בקומי ובלכתי לישון, בלכתי לעבודה ובחזרה ממנה ואף בה עצמה, שבזכותה יכול אני לשבת בצד ולהביט על עוולות האחרים בלי להתערבב בהן.
מודה אני על כאבי הראש התוקפים אותי תכופות ומעניקים לי תירוץ לנוח בשקט בצד. על הקרסול הכואב שמונע ממני לקום. על חוסר החשק שבזכותו אין אני עובד במרבית היום. על האפתיה שאיתה אני קם בבוקר ועל הדכאון שמלווה אותי בערב.
מודה אני על היותי חי בעידן המודרני שמאפשר לי להתקרב לאנשים שלא גרים לידי, שמאפשר לי לשמוע מוזיקה שלא הייתי זוכה לה, שנותן לי מזור לנפש המחפשת ידידים ולא מוצאת בקרבתה, שסולל נתיבות באוויר ומשלח אותי למקומות שבהם לא אהיה מעולם בגופי.
ומודה אני על השאלות והקושיות שבהן אני נשאל מדי יום ביומו, כך שלא אוכל להתרכז במחשבות הסובבות לי בראש, אלא שאאלץ להפעילו שוב ושוב על נושאים סתמיים וחסרי פשר שכל אחד יוכל לתת בהם סימנים בעצמו לו תאווה נפשו להתאמץ.
(ועוד תוספת שידידתי המצויינת נ' הזכירה לי:)
מודה אני על כל אוהביי וידידיי שעושים את מיטב יכולתם בשביל לאהוב אותי, ועל אף חוסר יכולתם לתת יותר ממה שהם יכולים, למרות הצורך העז.
הודו לשם, כי לעולם חסדו. אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
