שאין בו ענף לקושש

(8)

- אתה מבין... אני... אני עשיתי את כל מה שהיא ביקשה. תליתי לה קישוטים על הקירות. נתתי לה הכל. בניתי בקתות על כל הגבעות. טיילתי, אהבתי, חייתי. לקחתי אותי איתי אל הטבע לישון מתחת לירח המלא, והיא... היא השתגעה לי...

- ילד, ככה זה עם נשים. מה כבר אפשר לעשות?

- פתאום היא מחכה לאביר על הסוס הלבן שיבוא ויקח לה את הלב... מדברת על תקשורת נכונה...

- ראיתי תוכנית בטלוויזיה על זה.

- ומי תמיד שילם את החשבונות? מי תמיד היה נחמד להורים שלה? אני!

- אתה.

- מי לקח אותה לכל מיני הצגות וקרע את עצמו בעבודה? אני!

- אתה.

- מי קנה לה את כל הבגדים שהיא רצתה?

- הה. בגדים. גם לאשתי יש את הקטע הזה...

- ועכשיו היא משתמשת בכל זה בשביל לעודד את האידיוט הזה, עם הרגליים הריחניות שלו והציפורניים הנקיות, עם העיניים החכמות והיפות. היא מרגישה בטוחה איתו, ככה היא אומרת.

- זוז כבר, חתיכת אידיוט! תראה את המטומטם הזה, איך הוא עומד באמצע הכביש!

- אני אפסיק לדבר עליו, על השמוק המחורבן ההוא. כל הדיבורים הללו עושים לי בחילה... תוכל לעצור בצד?

- לעצור?

- אני... אני הולך להקיא.

- להקיא? בחייך, ילד... רק אתמול ניקיתי כאן! לכל הרוחות! חכה עם זה... תתאפק... אני אוריד אותך כאן.

- תודה...

(מים, חלק תשיעי)

(10)