בצבא היה לנו פעם תרגיל. שיתוף פעולה עם מסוקים. כוח מצומצם נבחר לקום בארבע בבוקר חורפי, להלך לאורך ואדיות ומצוקים אי שם בשטחים הכבושים ובסוף להלקח ע"י אותם מסוקים לנקודה אחרת לגמרי באותם שטחים כבושים. הסמל שנבחר לעמוד בראש הכוח בחר את השיר הזה בשביל מילות הדיווח בחמש הנקודות שבהן היה צריך לדווח על התקדמות. נקודה ראשונה: "שוב"; נקודה שנייה: "אני" וכן הלאה.
קמנו (אני נבחרתי בתור החובש המלווה, כי אני צריך ללכת קצת ברגל, אתם יודעים) בארבע בבוקר והתחלנו במסע. הגענו לנקודה הראשונה ושידרנו "שוב". המשכנו עוד ועוד. שידרנו "אני". עוד הליכה. הגענו לנקודה שלישית. הסמל לוקח את הקשר ומשדר: "מוקד, כאן כוח. קבל מוצץ".
אין תשובה.
"מוקד, כאן כוח. קבל מוצץ"
אין תשובה.
"מוקד, האם שומע?"
אחרי כמה שניות מוקד עולה מולנו בקשר. ברקע אנחנו שומעים צחקוקים כבושים. "כוח, כאן מוקד, חזור שנית"
"כאן כוח. קבל מוצץ."
"אה... כאן מוקד. קיבלתי. אתה מוצץ." התפרצות של צחוקים ברקע.
הסמל הביט מסביב בנוף המתבהר בלאות שרק בן אדם שקם בארבע בבוקר והלך שלושה קילומטרים בחושך-דמדומי בוקר-זריחה יכול לשקף. חצי דקה הוא פתח את הפה וסגר בנסיון להפעיל את הראש ולהבין מה רוצים ממנו במצב הנוכחי שלו. לבסוף הוא החליט להתעלם מהומור הפיפי-קקה ופשוט להמשיך בסדר היום. יוצאים לדרך.
סוף הסיפור הוא עגום למדי. אחרי חמישה קילומטרים הגענו לפסגת מקומית וחיכינו למסוקים שיבואו ויקחו אותנו. הגיעו שניים. על כל אחד מקום לשני חיילים. הסמל עשה את החישוב שלו ובחר להשאיר את החובש השמנמן והמותש בשטח כדי לרדת מההר, להעפיל על ההר הסמוך אל הנקודה שבה חיכה המג"ד עם הפמלייה שלו כדי לראות את החלק האטרקטיבי של התרגיל. בחוסר ברירה ירדתי לבד לואדי שלמטה, טיפסתי חזרה ונפלתי לידי צוות האמבולנס שלנו.
התיישבתי על מדרגות האמבולנס והתחלתי להוריד את הציוד. האפוד הכבד ירד ממני באנחת רווחה. לאחר מכן פשטתי את חליפת הסערה, רק כדי לגלות שהחליפה אכן עובדת כפי שהובטח. אף לא טיפת מים שהזעתי בצבצה החוצה, אבל כל הבגדים שלי היו ספוגים להחליט. הרופא ראה את המחזה הזה, פקד עלי לשכב ולהתחיל לשתות אינפוזיה. היה טעים. יותר מזה, המקלחת שלאחר מכן היתה מן המוצדקות במקלחות ישראל.
הנספח לסוף הסיפור הוא ששבוע לאחר מכן היה שוב תרגיל שיתופי. הפעם דאגו למספיק מסוקים, ואפילו ויתרו על ההליכה שלפני כל הכוח הרענן, כולל החובש המקופח, אך המאושש, ירד לואדי, עלה לפסגה וטיפס אל המסוקים שנחתו אחד אחד. אחרי רבע שעת טיסה נחתנו אי שם בצפון השומרון (בשטח ישראל, ד"א) ועשינו את דרכינו לחגיגה המסכמת את התרגילים. יופי של כיבוד יש להם, בחיל האוויר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
