שאין בו ענף לקושש

(10)

- שלום... אתה רוצה כוס קפה?

- חתיכת אידיוט! בוא'נה, תחליש, תחליש ת'מוזיקה!

- סליחה... אתה רוצה כוס קפה...

- ארמ... כן, תודה.

- בבקשה. יש לך כאן חלב וסוכר.

- תודה...

במסבאות ובמזללות, ברכבי פאר ובחברתם של כוכבים דועכים, אומרי הן ודמויות מעורפלות על מדרכות אלמוניות, בספריות, בתחנות רכבת, בעיתונים, על גדות נחלים ובדפי ההיסטוריה שמדי יום מתמלאים בהתקפות חסרות טעם על מעוזים מבוצרים אני רואה את עצמי ניבט מעיני זרים.

על כסאות גלגלים ליד מצבות זכרון, מתחת לשרידי רכבות מרוסקות, במעונות לקשיש ובתי משפט השלום, בשווקי ערב חג ובחופשות על שפת הים, בסדנאות ציור ובמקררי גופות, בתמונות זוכות פרסים של סירות נטושות בלב ים, במחנות מעבר ובאור נורות דועכות על רציפי העמסה ריקים, בפנים מטושטשים בחותמות רשמיות אני מזהה את עצמי כמשתקף במבטם של אחרים.

ועתה, מהמקום בו אני עומד אביט סביב ואתור, מסונוור עד עיוורון ממש, בשמיים אחר סימנים לימים אחרים שמרחפים חצי נשכחים בזכרונות שלאט לאט נערמים. אשמע קולות מצטלצלים מאותם ימים רחוקים ואזהה את התקווה שפעם עמדה בעיניי. כל כך קל יהיה, כשנשכב בחשכה בלי שום הפרעה, לנצח את זרם הדמעות שלאט לאט נקווה ומבקש להתפרץ החוצה ולכבות את הניצוץ שממנו ניצתה האהבה שלנו.

(מים, חלק 11 ולפני אחרון)

(12)