הסתובבתי במשרד בדרך מאי פה לאי שם, כשבחור מסויים נתן לי סוכרייה. התבדחתי איתו שזה נחמד מצידו ומה שהייתי צריך זה עוד ערימה של קלוריות. בתגובה קיבלתי נאום מכירה, שכן זה מה שהבחור יודע לעשות.
הוא טען שיש שתי שיטות שבהן אוכל לצמצם במידה ניכרת את ההיקף שלי. האחת היא לרוץ שלושה קילומטרים בכל יום למשך ארבעה חודשים. לפי הטענה שלו, אם אעשה את זה אהיה במקום אחר לגמרי. עשיתי חישוב מהיר בראש והסכמתי איתו. אם ארוץ שלושה קילומטרים ביום אהיה בסוף באיזור באר שבע. השאלה היא אם לקחת את כביש שש או לא.
(וכן, אני יודע שזאת בדיחה ישנה, אבל לא יכולתי שלא לחשוב עליה בזמן הנאום שלו)
השיטה השנייה שהוא ניסה ... ארמ... לדחוף לי היא קולוניקס שבה, כך הוא סיפר בהתלהבות אופיינית, הוא התנסה בזמן שהוא חי בניו יורק, ומיד אחרי שנפרד מדוגמנית שלאחר מכן זכתה להופיע בתשדירי שירות של "יס". אמינות זה דבר טוב. לפי עדותו האישית קולוניקס הוא טיפול רפואי שבה שוטפים בעזרת צינור את המעי הגס - מבפנים, כמובן - ואמור לנקות את החלק הלא סימפטי הזה של הגוף מהצטברות של פסולת שלא יצאה בזמן. הוא אפילו המליץ לי על מקום מתאים.
כמובן שניסיתי לשמור על פני פוקר ולא להתפרץ בצחוק לאור נאום המכירה - דבר שלאו דווקא קשור לתוכן, אלא לכך שמדובר בנאום מכירה, דבר אליו אני אלרגי משהו. כמובן גם שלא הצלחתי, מכיוון ששוב ושוב הוא חזר על כך קלישאת ה"מקום אחר לגמרי", שרק הצחיקה אותי יותר ויותר. בסופו של דבר הוא השתכנע כל כך, שהוא החליט להתחיל לרוץ שלושה קילומטרים ביום מצמח דרומה. לפחות נפטרנו ממנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
