שאין בו ענף לקושש

נסעתי עם ההורים הביתה. הם התעניינו לדעת אם כבר שלחתי מייל לבחורה ההיא מחיפה. הפסקתי להתעסק לרגע עם הסלולרי וחשבתי על מה הם מתכוונים. אה, עדיין לא. עד כה שכחתי לקחת את כתובת המייל מהבית שלי ולא זכרתי לשלוח מהבית שלי. אפילו לא ניסיתי לתרץ.

אמאשלי נאנחה אנחה ארוכה. "אנחנו לא לוחצים," היא אמרה, "אבל אנחנו רוצים לראות אותך מאושר, פחות בודד. שיהיה לך מישהו לדבר איתו." היא המשיכה עוד זמן מה.

"כן, אני מבין," עניתי ברגע שהזדמן לי, והקשתי על send בשביל לשלוח עוד סמ"ס לאנטי. לפעמים ידידה טובה זה כל מה שצריך.