חזרנו מלילסדה הקיבוצניקי למהדרין בקיבוץ אפיקים ואחרי התברברות זו או אחרת בסייברספייס נפלתי כמו בול עץ אל המיטה וחיש קל התחלתי לשפץ את התקרה באמצעים אקוסטיים. לא יודע לומר אם נהניתי, מכיוון שהתעוררתי זמן מה לאחר מכן מיוזע כולי ובתחושה מוזרה. הסלולרי שלי השמיע קול אלקטרוני קצר וקיבל הודעה. אנטי, כך מסתבר, מסתובבת בחוצות וחשה את עוצמת החדשות על בשרה, ועוד בחברה לא נעימה במיוחד.
ניחמתי אותה מעט ואיחלתי לילה טוב לפני שהתרסקתי בשנית אל תוך שינה טרופה. הפעם כבר אני יכול לבשר שנהניתי. יחסית. היה חלום מעניין על טיול רגלי. הצטרפתי בצורה מודעת לסיום המסלול מוצף הסכנות והאיומים. במקרה הנוכחי - שני חובבי ירי שמשליכים לאנשים אקדחים כדי שתהיה להם סיבה חוקית לירות בהם. שרדתי את זה ע"י המנעות מתפיסת האקדחים. המשכתי והגעתי ליוג שהמתין בנקודת תצפית גבוהה וסחופת רוח שבה אני הפלתי ניירות חשובים מהארנק. לפני שאני מתחיל לדאוג הרוח סוחפת אותם מעלה חזרה ואחד אחד הם נאספים.
בעודנו עסוקים בזה, פוחז צעיר נוסף הושיט יד אל התיק של יוג וסחב משם חבילת בטריות. יוג פתח במרדף אחריו במורד מדרגות עקלקלות (אך בטוחות למפתיע) ואל תוך נחל זורם עד שהפרחח ויתר על השלל. אני בינתיים ירדתי אחריו ושמתי לב להעדר התיק שלי, ככשוב התעוררתי מיוזע קלות ועם תחושה מוזרה.
ואכן, שוב הסלולרי שלי צפצף קלות וקיבל הודעה. אנטי, מסתבר, עדיין תקועה עמוק בפקקים והבחור הולך ומדרדר ביחס אליה. עוד מילות עידוד ונאצה שוחררו בכיוון שלה, ועתה אני מוכן שוב לשינה. לפחות אני יודע שאתעורר בזמן אם היא שוב תכתוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
