שאין בו ענף לקושש

קמתי השכם בבוקר. עוד לפני חמש, למרות שכיוונתי שעון לחמש ורבע. זה השעון הביולוגי המטופש שלי שגורם לי להתעורר לפני שאני צריך. בשש ורבע כבר הייתי מוכן להיות מוקפץ אל התחנה המרכזית טבריה. נוסעים לירושלים. שעתיים פלוס של נסיעה לאחר מכן, כולל הפסקה בעפולה, כבר הגענו. ממש ארץ קטנה עם שפם.

על הביקור באוני' אין מה לספר. ראיתי את מי שילמדו ותלמדנה איתי היסטוריה, ואפילו טרחתי להציג את עצמי בפני אחת מהן, מירצי שמה שהגעתי איתה באיחור באוטובוס. מירצי זה קיצור של מרצדס. לטעמי - השם המקורי עדיף. רציתי להמשיך להכיר אנשים אחרי זה, אבל הבוס התקשר והתחיל לשאול שאלות לגבי דו"ח שהשלמתי אתמול. עד שסיימתי כולם התנדפו. לא נורא, יהיו עוד הזדמנויות לזה בהמשך השנה.

לאחר מכן חזרתי לתחנה המרכזית ירושלים, אכלתי פוקצ'ה אחת (גרועה) לארוחת צהריים מאולתרת (נו, לא הייתי רעב), התלבטתי קצרות אם לנסוע לת"א או לחזור לטבריה. העייפות שלי הכריעה לכיוון טבריה, ובארבע וסיגריה כבר הייתי בבית. מה שנשאר מהיום אלו רק כמה שוקים תרבותיים:

א'

אחרי הירידה מהאוטובוסים בכניסה לקניון התחנה המרכזית בירושלים (שעוד אדוש בו), משתרעים תורים. מסתבר שיש מגנומטרים בכניסה, עם בודק/ת שלוקח/ת כל תיק ומסתכל/ת היטב פנימה. יופי. בטבריה עומד בחור אחד בכניסה הראשית (ויש עוד שתיים או שלוש דרכים שאפשר להכנס דרכן), בדרך כלל מדבר עם בחורות. מדי פעם מסתכל על מי שעולה ושואל אותו אם יש לו נשק. נשק? מה פתאום! אני ערבי טוב, ערבי מתפוצץ.

מצד שני, בטבריה אין פיגועים, כך שלא צריך מאבטחים בינתיים.

***

ב'

הקניון שבו יושבת התחנה המרכזית נראה כמו כל דבר, מלבד תחנה מרכזית. בת"א, זכור לי, התלוננו רבות על כך שקשה להתמצא בתחנה המרכזית החדשה, אבל אלו היו סתם התבכיינויות, שכן השילוט שם היה מצויין וכל מי שעיניים בראשו כדי לקרוא אותו, ידע לאן ללכת. בירושלים זה לא קיים. יש שלטים גדולים שמסבירים אילו חנויות יש בקומה הראשונה ואילו יש בקומה השנייה, שלטים קטנים שמכוונים לשירותים ו... זהו. יש גם שלט אחד, קטן, שטוען שהקופות והאוטובוסים הם בקומה השלישית. לקח לי שני סיבובים לשים לב אליו. אולי זו היתה הפוקצ'ה שערפלה לי את הראייה.

אם לגרור את הפריפריה שאני יוצא ממנה לדיון - שוב - אצלנו יש שני מפלסים - כניסה מהרחוב שהיא ריקה לגמרי ואין לך ברירה אלא לצאת, לעמוד בריח המפוקפק או לעלות למעלה, למקום שנראה כמו תחנה מרכזית - עשרה מטרים של גג בטון, רציפי בטון מפוייחים, גדרות מתקלפות וקיוסק או שניים. ככה זה בפריפריה. אין לנו יותר מדי קניות אימפולסיביות רגע לפני שאנחנו עולים לאוטובוס. אנחנו לא מתוחכמים מספיק, כנראה.

***

תרבות, בלי שוק

אני, דרך אגב, מתוחכם למחצה. רכשתי גם רכשתי - שלושה דיסקים ב- 99.90 ש"ח (שני מופעים של יהונתן גפן והשני של אביתר בנאי) ועוד שלושה ספרים במחיר מוזל. זה אומר שיש לי רשימת קריאה ממתינה, לראשונה מזה שנים:

המניפסט הדמוקרטי ומאמרים אחרים - אפריים ריינר

ספר עיוני בנושא כלכלה. מר ריינר תומך לכלכלה חברתית, ומסביר את זה לאורך 50 ומשהו עמודים טיפה מבולבלים. מה שהוא רוצה לומר הוא שכלכלת שוק חופשי זאת הגזמה פראית, ושהמדינה צריכה להתערב בכוחות השוק, כאילו היא היתה כל חברה אחרת. אחרי זה הוא מוסיף בלבול עם לקט מאמרים שהוא פרסם ב"הארץ" שמסודרים לא בסדר כרונולוגי.

הלב והמעיין - יוסף דן

עוד ספר עיוני, הפעם על המיסטיקה ביהדות. מרתק עד מאוד. מסתבר שההיסטוריה והפילוסופיה שמסביב לכל כתבי המיסטיקה שמדונה ושאר החברה אוהבים מאוד לאהוב בימינו היא באמת מרתקת. זו דרך מאוד מעניינת לראות את ההתפתחות הרוחנית של עמישראל בגולה וללמוד את ההיסטוריה שלו שם. הקטעים הארוכים מדי מתוך הספרים עצמם בדרך כלל משעממים נורא.

ממזר קטן - רודי דויל (במקור: The Snapper)

קראתי שליש ממנו בנסיעה חזרה, ואני די אמביוולנטי לגביו. מדובר על משפחה אירית שאחת הבנות (לא נשואה) מבשרת למשפחה שהיא בהריון. מהר מאוד הספר הופך להיות תמונות מחיי המשפחה. מבדר למדי, אבל התרגום מעצבן, מכיוון שהמתרגם אמנון כץ מתעקש לתרגם את הקללות. מה היתה ה"כוסאמק" במקור? Bugger? רוב החינניות שבסלנג הולכת לאיבוד, לטעמי.

הארכיבר - מרתה קולי (במקור: The Archivist)

משהו על ספרן עם סוד נורא בעברו שגרם לאשתו למות ומישהי שהוא מכיר במהלך עבודתו גורמת לסוד לצוף. כשאדע יותר, אספר.

מלחמת לוחות השנה בתקופת בית שני וערית מזמורי תהילים על-פי לוח השנה - ד"ר מיכאל חיוטין

אני מניח שזה בדיוק כמו שזה נשמע. עוד היסטוריה יהודית. כבר אמרתי שאני אוהב היסטוריה, לא?

***

מה שכן, ובמחשבה אחרונה, הנסיעות הללו באמת עייפו אותי. לפני אחד-עשר שנים הייתי נוסע מירושלים לטבריה (דרך הבקעה!) וחזרה בכל סוף שבוע, ואוכל את הנסיעות הללו ללא מלח. היום אני מרגיש תשוש אחרי נסיעה אחת הלוך. כאילו, מה זאת הגריאטריה הזאת?

***

ועוד מחשבה אחרונה: לפני בנסיעה הלוך ישבה בחורה שמילאה סודוקו. את רמת ה"קל מאוד" היא מילאה עד תום, מלבד משבצת אחת (היה צריך להיות 4). עד עכשיו מעניין אותי למה.