ביליתי את אחרי הצהריים במשהו מיותר לחלוטין. רציתי לפרמט כונן נייד שיש לי ועושה לי צרות, ועל כן עברתי על מה שיש בו תיקייה תיקייה, במקום פשוט לשפוך את הכל אל המחשב השני ולחסוך זמן ועמל מיותר. שכנעתי את עצמי שאני צריך לעשות את זה בשביל הסדר הטוב, למרות שמדי פעם התקוממתי, והסתובבתי אנה ואנה בהרגשת תסכול על כך שאני משחית את זמני על משהו מטופש כל כך, במיוחד שיש דבר אחד או שניים שאני מעדיף לעשות במקום.
ברוח יום כיפור, עלה על דעתי שיש אדם אחד שאני לא סולח לו. אני גם לא מבקש ממנו סליחה. לא יודע אם זה מכוון או לא, אבל ככה זה. למרות שעשרות אלפי פעמים כבר דיברתי אל עצמי, ושכנעתי את עצמי לעשות דברים שלא רציתי לעשות (בשם הסדר הטוב בדרך כלל), אף פעם לא התנצלתי על כך. אף פעם לא חשבתי על כך שכשאני מכריח את עצמי לעשות דברים כמו הנ"ל, אני פוגע בעצמי. מכך נוצר שאני מסתובב עם טונות של רוגז פנימי על עצמי (כבר דיברתי על פיצול אישיות, לא), ולא מצליח להשתחרר מזה.
אם כך, אני מודיע לי כדלקמן: אני מצטער על שגרמתי לי לעבוד כל אחרי הצהריים במקום לעשות את הדברים שממש רציתי לעשות. אני יודע שזה היה מיותר, אבל חשבתי שיהיה טוב יותר ככה. טעיתי. קורה. אני מקווה שאסלח לעצמי.
יודעים מה? אני סולח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
