בעקבות קריאה של מרינה, לקחתי את עצמי זה עתה, ויצאתי אל הטיילת הטבריינית במטרה למצוא מעט נחמה באישה.
מה אומר ומה אגיד? אחרי שמנפים את הערסיות, הדוסיות והערביות (ואת אלו שמסתובבות עם בני זוג), אין הרבה מה לראות שם. ליטפתי לבחורה אחת את הכלבה (אין כאן משחק מילים, אלא כלבה לבנה עם עיניים שמתחננות לליטוף), לפני שהיא המשיכה הלאה בלי להקשיב לי. ניגשתי לפאב כדי לגלות שאי אפשר לקבל שירות כשאחראית המשמרת נוזפת במלצרית. יותר מזה כבר לא אמרתי והלכתי הביתה. יותר מדי אנשים, יותר מדי רעש, פחות מדי דברים לומר וגוש אחד מריר מאוד שיושב בגרון. אין סיכוי שאני עושה דבר כזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
