יש יתרונות לכך שאנשים לא מתקרבים אלי, מסתבר. באוטובוסים העירוניים היום (בירושלים ובטבריה) התיישבתי בחלק האחורי של האוטובוס בדיוק במקום בו מצד כסאות יושב נגד הכיוון ויוצר מין פינת הסבה מרובעת. מכיוון שאף אחד לא מעז להגיש את ישבנו לכיסא, אני יכול לשכל רגליים כשכפות הרגליים נחות על הכסא ממול ולקרוא בנוחות מירבית. אני תמיד בודק, ומשום מה כבר אין מדבקות של "אין לשים רגליים על הכסאות". אם מותר, אז מותר.
מתישהו, כמובן, נגמר המקום באוטובוס, וחייבים לשבת כמו שצריך. בירושלים אבא חרדי ושני ילדים צעירים ומתקתקים התיישבו בשלוש הכסאות האחרים, אבל הפרצופים של הילד הצעיר ("אבא! הנה מכבי אש!") כל כך בידרו אותי, שהיה שווה לוותר על המרחב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
