אחרי יום שכולו (כמה שכבר היה בו) ועוד שיעור בוקר בתחום הגיאוגרפיה (כרטוגרפיה, תורת האקלים, גיאולוגיה), הגענו סוף סוף לחוות קצת רוח עם הרצאה ראשונה בהיסטוריה. ימי הביניים המאוחרים.
אלא מה? במדעי הרוח אוהבים - הייתי חייב את הבדיחה הזאת - לעשות רוח. אחרי הטקס הכללי ביום חמישי שעבר, גם החוג להיסטוריה עשה טקס משלום על שני שליש מהשיעור. הגיע ראש החוג ונשא דברים בשעמום מגומגם, הגיע חניך מצטיין ונשא דברים בשעמום לא מגומגם, הגיע דוקטורנט מצטיין ונשא דברים בגמגום משועמם. הם נהנו מאוד מכך שהם החזיקו אותנו כקהל שבוי.
ההתרגשות היחידה האמיתית בטקס היתה כשראש החוג, ד"ר הרמן (הידוע בציבור בתור her man hermann, אני רוצה לקוות), נקב בשמות כל הפרופסורים, ונקב פה ושם בשמות של סלבים. אתם יודעים, כאלה שהיו בטלוויזיה. השיא הוא, כמובן, דוד ויצטום, למרות הצינה שנטפה מקול הראש כשהוא ציין שמר ויצטום הוא רק "מר" ולא ד"ר או פרופסור.
לבסוף הסתיים הטכס והתחיל השיעור עצמו. בחיי, אינני מבין מדוע הייתי שם. המרצה נעמד מאחורי הפודיום ומתחיל לשטוח את משנתו. אין הפרעות, אין דיבורים, אין שאלות. רק דחיפה קדימה וקדימה במה שיש לו לומר. מכיוון שאני מקליט את ההרצאות לשמיעה חוזרת, אני שם לב לרגעי השקט. בחוגים לגיאוגרפיה יש דיונים חרישיים על מה שנאמר. כאן כולם שרויים בתרדמת - וזה רק מחצי שעת הרצאה.
הפעם היחידה שאיכשהו כן התעוררנו היה כשהפרופסור המכובד נקב ברפרנציה למונטי פייתון ("מה כבר הרומאים עשו בשבילנו?" מתוך Life of Brian), מה שממשיך רצף לא רע בכלל של רפרנציות מהיומיים האחרונים, אחרי שבכרטוגרפיה הזכרנו את ההוביט ושר הטבעות (בנוגע למפות שמצורפות לספרים) ובגיאולוגיה את מדריך הטרמפיסט (בנוגע לבניית כדור הארץ ע"י המאגירתיאנים). הייתי מצפה מהם להזכיר את בלקאדר במוקדם או במאוחר. אם הם לא יעשו את זה, אני אעשה. בהההה!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
