שאין בו ענף לקושש

אתמול בערב היתה הופעה של אהוד בנאי וניצן-חן רזאל באוני'. זה היה במסגרת של סדרת ערבי שירה ופיוט, המשלבים אמן ידוע למדי (לי זו הפעם הראשונה שצפיתי בהופעה, אבל המארגנת של הערב זרקה שמות כמו "ברי", "אביתר" ו"מאיר", כך שאני מניח שבאמת מדובר באמנים ידועים למדי) ופייטן, שעומדים על במה קטנה ובצורה אקוסטית משלבים את השירים של הזמר ואת הפיוטים.

לצערי, אני חלש בתחום הפיוטים. זה לא מנע ממני להנות מהערב. להיפך. למען האמת, נהניתי מהם יותר מאשר מהשירים של מר בנאי. זה לא שהיה משהו רע בשירים של אהוד שהקפיצו את הקהל הרב (באופן מילולי). להיפך. כשהופעה הופכת להופעת רוק פראית, כולל ריקודים, מחיאות כפיים קצובות ושירה קולנית, זה טוב. אפילו אם זאת שרוקדת מאחוריך מתנגשת בך מדי פעם (קוצר המקום), מוחאת בקצב לא מתאים ומזייפת להחריד.

את אהוד בנאי אני מניח שאתם מכירים, אז ארשה לעצמי לומר מילה או שתיים על ניצן-חן רזאל, שאותו לא הכרתי. הבחור הוא חמד אמיתי. הבעת ההנאה שהוא לובש על פניו כשהוא מגיש את לחיו אל הכינור היא חגיגה לעיניים. הדרך שבה הוא מגיש את עצמו לשירים שהוא שר מלאה צניעות ושמחה. מכיוון שאת הלחנים של השירים/פיוטים אותם הוא שר לא הכרתי (שכן רובם היו לחנים שלו לטקסטים פיוטיים/מקראיים ישנים), כמו גם רוב הקהל, ויכולתי להתרכז בשמיעה. בקול גבוה ושקט, לעתים היה דומה לאביתר בנאי, ולעתים בעל קול ייחודי. הפתעה נעימה.

הערב הכיל לסירוגין שיר של אהוד, ולאחריו פיוט מפי ניצן-חן ו/או אהוד, וחוזר חלילה. הכל לפי התוכנייה המודפסת מראש. השירים, שממילא מכילים אלמנטים פיוטיים, אם זה ברוקלין, בלוז כנעני או רחוב האגס 1, השתלבו יפה בפיוטים המקוריים ובאלו המולחנים מחדש. כפי שאמרתי, אני קטן מאוד בפיוטים, אך קשה מאוד לא להצטרף לשירה בציבור של "אסדר לסעודתא" או "אל אדון", שאפילו שאני יכול להשבע שלא שמעתי אותם מעולם (או לחילופין, מזה שנים), הלחן שלהם כאילו זורם בעורקים.

היה לי דיון עם אחת, חסרת לב (לכאורה), לגבי היהדות, שבסופו לא הצלחנו להסכים, וגם אם היינו ממשיכים להתדיין במשך שנים, אני סבור שלא היינו מגיעים להכרעה. היהדות לטעמי איננה רק הדת והאמונה. אלו רק חלקים קטנים ממנה. היהדות היא תרבות, ויהודי הוא מי שחי את התרבות היהודית. האיש יכול לא ללכת לבית הכנסת בשבת, והאישה יכולה לא לברך על נטילת ידיים, אבל הם עדיין יהיו יהודיים כי ההוייה היהודית זורמת להם בורידים.

הערב הסתיים בשורה של שירי אהוד שנועדו - יותר מהכל - לעודד את הקהל שזעם (קלות) על סטייה מהתוכנית וויתור על "דוד ושאול" ותוספת של מזמור תהילים ופיוט של ר' ח.נ. ביאליק מפי ניצן חן. בסוף הקהל קיבל את שלו, ודוד ושאול, עיר מקלט וטיפ טיפה הקפיצו אותו מעלה מעלה אל האוויר הירושלמי הקר.