מצב העניינים, כפי שאמרתי מבולבל.
הייתי יכול למנות כל אחת ואחת ומה שאני חושב בקשר אליה, אך לא אעשה זאת. מן הסתם צריך לומר את זה פנים אל פנים (או לפחות מסנג'ר אל מסנג'ר). אני מקווה שזאת שלא רואה אותי פנים אל פנים יודעת שהיא חסרה לי.
ישנה הסטודנטית איתה אני לומד באופן די אינטנסיבי בערבים. בחורה טובה מאוד. עד כדי כך שציינתי בפניה שהיא מופיעה במחשבות שלי באופן תכוף מהצפוי, ושבאופן כללי היא מאוד חביבה עלי. התגובה שלה היתה כצפוי. אוהדת, אך לא ממש מתלהבת. נראה שזו עוד ידידות אמיצה לחיים. בינתיים הסכמנו שלא לחשוב על זה. ההערה נרשמה בפרוטוקול וזהו זה. אם כי תמיד יכול להיות שהיא מחר תחליט שהיא כן מתלהבת. לעתים ההיסוס של היום הוא הבכי של מחר.
התחושה, אם אתם שואלים את עצמכם, היא לא נוראית. הייתי רוצה, אבל אם לא, אז לא. לא בעיה שלי, שכן סטודנטיות טובות מאוד יש הרבה (או לפחות שלוש), אבל ערן רבל יש רק אחד. אני בהחלט לא מרגיש לוזר, או פגוע, או ירידה כלשהי בערך העצמי שלי, כפי שצריך, אני חושב.
***
מדי פעם נדמה לי שיהיה טוב לאסוף תחת כנפי מישהי שזקוקה לעידוד ולתת לה את כל האהבה שהיא צריכה. אלא שאני לא בטוח שאני מסכים עם עצמי בתחום. משהו בקשר לפיתוח תלות והגברתו. אני בייחוד לא מסכים עם עצמי כשמדובר בבחורה שהראתה הססנות כלפי כשהיא היתה במצב מאוזן יותר. הדיסה שהיא בישלה וכל זה.
(התנצלות למי שקיבל הודעה על עדכון או שניים. משום מה פעמיים הפוסט עדכן את עצמו בלי התערבות ידנית שלי באמצע הדרך ובלי כותרת)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
