שאין בו ענף לקושש

שוטטתי חסר מעש ברחבי האוני', אחרי ששיעור אחד שלי נגמר מוקדם מהרגיל בגלל שהיה בו רק בוחן על הנצרות מראשיתה ועד המאה ה- 13 (גם כן בוחן - רשימת מושגים ולא יותר; היה טוב; מתברר שלא קראתי את הברית החדשה לחינם). הגעתי לחוות המחשבים כדי להדפיס עבודה. בדיוק אז הפציע דנדון רמקולים וקול נשי וענוג הודיע על תקלת רשת שמונעת מהמשתמשים היקרים לבצע לוג-אין למערכת.

חככתי בדעתי אם לחכות, אם לברוח אל החדר במעונות, או אם לחזור לשוטטות חסרת מעש, כשלפתע תפס אותי אדם לא ממש מוכר. זאת אומרת, הוא מוכר למחצה, אחרי שטרח להבהיר לי באמצע מסדרון שהוא יודע מי אני. אני עדיין לא יודע מי הוא, אבל אני יודע שהוא מכיר אותי בגלל הפעילות שלי בשרת העיוור. חיבה משותפת למוזיקה.

לכן הוא עצר אותי, מסתבר. בחיקו היתה הצעה קוסמת למדי: לתת לי ספוט שידור של שעה ברדיו הקמפוסי בסמסטר הבא. לומר את מה שאני רוצה (!), לשים את המוזיקה שאני רוצה (!!!) ובכלל לעשות חיים. לא חשבתי פעמיים לפני שהסכמתי. עכשיו החרדות הקטנות לגבי ה"מה" וה"איך" יכולות לצוץ להן. אני אתגבר.

אל תדאגו, כשאתחיל עם העניין (לא אם אתחיל, אלא כשאתחיל), תקבלו הודעה ולינק לקליטה אינטרנטית של העניין. אולי אפילו תוכלו לבקש שירים...