אני רוצה להזים שמועות כאילו הצטרפתי לכוחות המורדים בדרום טג'יקיסטן. זה לא אני. זה בן אדם אחר שנושא את שמי. ואת תעודת הזהות שלי. השב"כ חקר אותי בנושא והגיע למסקנה הזאת בעצמו. במיוחד החוקר ג'ורג'. לי אין שום סימפטיה למורדים בדרום טג'יקיסטן, ואני לא מזדהה עם מטרותיהם המופרכות להקים מדינה עצמאית, לה הם מתכננים לקרוא אפלנטיסטן. על שם המנהיג שלהם, משה אפלנטי, כמובן.
אמנם משה אפלנטי ואני היינו יחד בתיכון. כשאני אומר יחד, אני מתכוון לכך שבזמן שהוא שכב על הדשא ועישן עלים ירוקים (לא של הדשא, אם אתם מבינים למה אני מתכוון), אני טרחתי בכיתה על החומר שלי. לא החומר במובן של אפלנטי. האיש הוא בטלן גמור, ואין פלא שכל מה שהוא הגיע אליו בחיים זה להנהיג תנועת מורדים קיקיונית, אם כי אלימה בצורה מחרידה, במדינה נידחת שאף אחד לא היה שומע עליה לולא טבח הגמלים ההוא לפני שבועיים. אמא שלו בוכה לנו בטלפון כל יומיים בגלל השטויות שלו. אשה מסכנה.
אני מגנה את הטבח. כמובן שאני מגנה. מעשה מזוויע מאין כמותו. להוריד לשלושים גמלים את הדבשת זה לא עסק נאה. עוד יותר אני מגנה את השימוש בזהת שלי בשביל לצבור אהדה למרד. אני מבין איך הפופולריות העצומה שלי בקרב חוגי האינטלקטואלים האירופאיים, במיוחד אלו בפורטוגל, יכולה לתרום למאבק-לכאורה של אלפנטי, אבל אם האיש רוצה את תמיכתי, שיתכבד לבקר אותי מדי פעם, ולא לשלוח גלויית שנה טובה באיחור של חודש וחצי. לא אסלח לו על כך.
מצפוני נקי, אם כך. אני מסיר את ידי מכל העסק המלוכלך הזה. בהזדמנות זו ארצה לשבח את הלוחמים האמיצים של תנועת "השחר העולה" הלוחמת למען רודזיה חופשית. חיים, אחשלי, אמא בישלה צימעס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
