סתם שטויות שרשמתי לעצמי ביומיים האחרונים בזמן הלימודים:
א. הטענה שהשמיע המרצה ב"היסטוריה עולמית" היתה שכיוון המחקר והפיתוח הצבאי מאז תחילת המהפכה המדעית (קרי: מאז המאה ה- 16) הוא פתרון בעיות. על כן, כך הוא טען, היום עובדים על פיתוח נשק שיענה על הבעיה הנוכחית, ומנסים ליצור נשק שלא יהרוג אנשים, אלא רק ישתק אותם. משום מה, נראה שלעולם יש משהו נגד אנשים מתים.
ההערה שלי: לבעיה של העולם יש שני צדדים. אם הם לא אוהבים לדעת על כך שמתים אנשים, זה לא אומר שלא צריך להרוג אותם, זה אומר שלא צריך לספר להם.
ב. עוד על טכנולוגיה ב"היסטוריה עולמית", משהו לגבי שילוב של עניינים שאינם טכנולוגיים במחקר. הדיון הגיע להשמעת מוזיקה לחיות וצמחים. מישהי העירה שאמנם מצאו שמוזיקה של מוצרט מעלה להן את תנובת החלב.
ההערה שלי (בפראפרזה על ו. אלן): כשמשמיעים להן ואגנר הן כובשות את הדיר השכן.
ג. יום קודם, בשיעור הנוגע לכתיבה על "האחר" (אירים, יהודים, מונגולים, כושים, נשים) בימי הביניים, שמתגלה כאחד הדברים היותר מטופשים שיש לאוניברסיטה להציע. מדובר בשעה וחצי של עיון בכתבים עתיקים ודיון עליהם. יש אנשים שמשתמשים בהרבה "איזם".
ההערה של שכנתי לספסל הלימודים: זו נבחרת הגלקטיקוס של פלצני האוניברסיטה העברית.
היא לא מגזימה בכלל.
ד. באותו שיעור, דנים באחד, ג'ראלד מויילס, שכתב חיבור די גזעני על האירים (הם רמאים, שקרנים, נואפים, בוגדניים, אבל עושים אחלה מוזיקה), ועוד אחד, אוהד יותר על הוולשים. באמצע הנאום שלה על מה שהיא חושבת על ג'ראלד קשישא, היא מתבלבלת בין אירלנד לסקוטלנד, ומעלה השערה שהוא היה חייב לכתוב את החיבור הגזעני כדי ש"מישהו לא יוריד לו משהו על הראש". כשהיא סיימה, המרצה הסבלני (והוא חייב להיות כזה), מתקן אותה שהוא כתב על אירלנד וויילס, אבל לא הגיע לסקוטלנד, אם כי לא הגיע לכך.
הערת הנגד המתבקשת: אולי מישהו באמת הוריד לו משהו על הראש.
הם לא צוחקים שם, בקורס הזה.
פלצנים.
***
וסתם הערה לא קשורה: הדרך לצאת מסופק מחדר הכושר היא לקרוע את עצמך. הדרך לחזור לחדר הכושר אחרי פחות משבועיים היא לא לקרוע את עצמך. דילמה.
***
או. היו אצלנו בחירות-דמה. תרמתי קול ל"תפנית", סתם בשביל הקיק, יען עוד לא החלטתי. לא עזר לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
