שאין בו ענף לקושש

מתוך דמדומי הכאבים ברגליים - תוצאה של יותר משלוש שעות של בדיקות גופניות בתור מאבטח במשחק הבית"רי הערב - שאינם מאפשרים לי להרדם שוב, לאחר שהתעוררתי בשעה קיקיונית לחלוטין, קראתי את אהובתי. לא הופתעתי מרוב הסעיפים, מכיוון שדיברנו על הנושא הזה יום קודם לכן. מנושא אחד דווקא כן. אצטט: "אני רוצה להיות האדם שערן סבור שאני".

תמיהה ראשונה ומיידית היא "מדוע יקירתי חושבת שהיא אינה האדם שאני סבור שהיא?". טלי היא האדם שהכי מסב לי אושר בעולמנו הקט, שצובעת לי את העולם בצבעים בהירים ומחייכים מדי יום, ועל כן אני חושב מייחס לה אי אילו סגולות טרומיות חיוביות. למיטב דעתי היא אכן האדם שאני סבור שהיא. אחרת לא הייתי אוהב אותה, לא הייתי חי איתה ולא הייתי רוצה להמשיך עם זה לתמיד.

מצד שני, גם לי יש רגעים כאלה. רגעים בהם אני חושב שאני לא ממש תואם את הדרך שבה האשה הנפלאה שלי רואה אותי. שאני מאכזב אותה, מרגיז אותה, מעציב אותה. לפעמים אלו דברים קטנים, כמו להכין אוכל לא טעים או לקנות דבר לא נכון בסופר, ולפעמים אלו דברים גדולים, מהסוג שמאוד מכביד על הראש.

ככל הנראה, כך אני חושב, אנחנו רוצים להשתדל אחד בשביל השנייה (ולהיפך) כל כך, שלעתים כשאנחנו לא מצליחים, נראה לנו שאנחנו לא עומדים בסטנדרטים הגבוהיים שמוצגים לנו. אני לא תמיד הגבר הנפלא שמבשל, מנקה, מלטף ומחבק, והיא לעתים (רחוקות) מתרגזת או מתעצבת או מתקדרת, ולא תמיד זה קשור אלי, ולפעמים (כנראה) נכנס בה, כמו שנכנס בי, איזה ספק לגבי עצמה.

מן הסתם, הספק הזה הוא מטופש. אנחנו אחד עם השנייה (ולהיפך) בגלל 59 השניות הטובות שאנחנו נהנים מהן מדי דקה ואין טעם לתת לאותה שניה רעה להשפיע על המחשבה שלנו. אנחנו נפלאים אחד לשנייה (ולהיפך). אם זה לא היה כך, כפי שאמרתי, לא היינו יחד, ולא היינו מתכננים עתיד מול כל הצרות והמכשולים שעולמנו הקט מנסה לערום עלינו. זה כך, ועל כן אנחנו ננצח, ונגשים גם את שאר הסעיפים בפוסט ההוא, עכשיו כשברור שאין טעם לדאוג בגלל הסעיף הזה.