שאין בו ענף לקושש

אם מה שהיה עד עכשיו בחלקים א' וב' היה מבוסס עובדתית, החלק השלישי הוא מבוסס עובדתית גם כן, אבל נשען על כרעי תרנגולת. מממ... כרעי תרנגולת.

מדובר בשמועה, או מסורת לא מבוססת שהגיעה אלי משני מקורות משפחתיים שונים בדבר מוצא המשפחה. בתחילה היתה זו עבודת השורשים של בן דודי הצעיר, עודד, שאותה השאלנו כדי להעזר בה כשהגיע תורו של אחשלי (3) לעשות את המטלה. שם הוזכר בפסקה מבולבלת משהו שמסופר שמוצא המשפחה הוא משבט ההוסיטיים. כשתשאלתי את עודד עצמו, הוא לא ידע לומר במה מדובר, ושהוא רק העתיק. מבוי סתום.

אחרי מספר שנים הגיע ההיסטוריון המשפחתי בכבודו ובעצמו, ניק רדקליף (רבל) מקנט שבאנגליה, לביקור (עם קרובת משפחה אחרת, יולה וסטמן). בביקור הוא פרש על השולחן בסלון את אילן היוחסין הרחב של המשפחה (האנשים שלנו ידועים בפוריות שלהם, מתברר. אהמ.), ואף נתן לנו לעיין ברשימות שלו.

ברשימה זו או אחר הוא מזכיר מסורת: בני משפחת רבל הם צאצאים של ה- Hussites. הופה!

אז מי היו ההוסיטים?

באירופה של ימי הביניים היו אנשים שהתחילו להפעיל את המוח שלהם, והם לא אהבו את מה שהם ראו. השיטה הכלכלית, הפאודלית, היתה בהתפוררות והכנסייה הקתולית היתה מושחתת. אחד אחרי השני קמו מתנגדים לכנסייה המסורתית ופיקפקו בפומבי בסמכות ובפעולות של הכנסייה. עניין מאוד קטלני בזמנו.

כך פעלו הלולארדים באנגליה והקאלוויניסטים בשוייץ, למשל. בפראג קם אדם בשם יאן הוס, וכפר בסמכות של הכנסייה, שהעלתה אותו בתגובה על המוקד, אבל לא לפני שהוא צבר לעצמו תומכים, שקראו לעצמם "הוסיטים".

התנועה ההוסיטית שרדה את המוות של הוס, והמשיכה להלחם נגד הכנסייה. עם הצטרפות גורמים עממיים יותר וקיצוניים יותר התנועה הפכה לתנועת מרי אזרחי גם נגד השלטון הפיאודלי, ולבסוף התפצלה לשניים. הזרם המתון, שרצה רק שינויים בגישה של הכנסייה, האוטרקוויסטים היו מבני המעמד הבינוני שלמדו באוניבסיטה של פארג. אלו ניהלו דו שיח עם הכנסייה, ולבסוף חזרו בהם מכפירתם (לפחות מבחינת הכנסייה).

בני המעמד הנמוך, הקיצוניים יותר, התרכזו סביב העיר תבור ומשכו לאיזור עוד מורדים, שבהתבסס על מכרות הזהב שבאיזור, הם ניהלו חיים קומונאליים. בסופו של דבר נוצחו הכוחות התבוריסטיים בקרב ליפאני (1534), והחבורה פורקה (אם כי המשיכה לפעול עוד כמה שנים במסגרת "האחווה המוראבית", שחיה במסגרת אפילו יותר קומונאלית).

אלא שכאן לא מסתיים הסיפור. לפי האינציקלופדיה יודאיקה (וגם מקורות אחרים), כשהאחים הבוהמיים סוף סוף נתפסו ניתנה להם ברירה: ויתור על הכפירה שלהם, הגירה אל מחוץ לבוהמיה או מוות. הם הסכימו להמיר את דתם, אבל לא חזרה לקתוליות - אלא ליהדות. האינציקלופדיה יודאיקה מספרת על המשפחות ברוד, דוב, ילינק, קאפקא, קורנדה ופצ'ובסקי שמצאו את השורשים שלהן שם. תוסיפו לזה את משפ' רבל. סבא של סבא... של סבא שלי אכל מאותו המסטינג עם סבא של סבא... של סבא של פרנץ קאפקא, מסתבר.

ומה זה אומר?

האחים המוראביים והתבוריסטים לפניהם היו עמך. אלו ששועבדו ע"י האצילים שגרו בטירות. בעוד שהאצילים עברו ממקום למקום, ולא פעם היה ניתן למצוא אציל אנגלי באיטליה, או צרפתי בגרמניה, העם נשאר במקום. המוביליות של החברה היתה מינימלית. האנשים הללו היו בני העם המקורי שהתיישב בצ'כיה בזמנים קדומים.

אלא שהצ'כים לא היו התושבים המקוריים של בוהמיה. לפניהם ישבו באיזור קלטים, שעל שמם (Boii) נקרא האיזור. בניגוד לאחים שלהם בצרפת ובאנגליה, אלו לא ברחו לאיזורים מרוחקים כשהשבטים החדשים הגיעו, אלא התערו בהם. בהיותם זרים, הם הפכו להיות המעמד הנמוך ביותר, האיכרים.

זו, כמובן, ספקולציה פראית. זה לא יפריע לי לטעון לדם קלטי בעורקיי, שיאפשר לי לעבור לויילס.