שאין בו ענף לקושש

(או: שביתת הסטודנטים - על מה ולמה?)

אני מודה שאני מבולבל, ואני לא היחיד. אנחנו לא לומדים מתחילת השבוע (בית זונות עושים באוני העברית, חופש עד שבוע אחרי פסח...), ומאיימים לצאת בהפגנה רועשת מול בית ראש הממשלה אוטוטו, ואין איש יודע על מה ולמה. יש מספר מושגי מפתח שכולם מכירים (לפחות הסטודנטים שמתווכחים על העניין), אבל בלי קשר אחד לשני - שכר לימוד, ועדת שוחט, חוזים אישיים, שכר דיפרנציאלי. אז על מה הבלגן?

דבר ראשון, זו לא שביתה, אלא השבתה. אנחנו לא שובתים מלתת שירות, אלא משביתים את השירות שאנחנו מקבלים. כמובן ש"השבתת הסטודנטים" היא לא מטבע לשון קליט (או מובן, בהתחשב ברמת הבנת הנקרא בארצנו הקטנטונת), ועל כן השימוש במונח "שביתה". ניחא. אז אנחנו שובתים עד שתמולאנה כל דרישותנו. כולן.

א. ביטול ועדת שוחט.

ב. יישום המלצות ועדת וינוגרד.

ג. הזרמת כספים נוספים למערכת ההשכלה הגבוהה.

פשוט, לא? אם לא, אז במילים פשוטות עוד יותר: להוריד את שכר הלימוד ולתקצב בצורה מקיפה יותר את האוניברסיטאות.

במצב הקיים, המדינה מתקצבת את האוניברסיטאות ומסבסדת את הלימודים לסטודנטים. השירותים הניתנים לסטודנט הלומד בכל אוניברסיטה שהיא, כך מסתבר, שווים בערך 30000 ש"ח בשנה (בממוצע, תלוי בחוג). שכר למרצים, לעובדים שמסביב, תחזוקת תשתיות, מעבדות וכן הלאה. המדינה מסכימה לקחת עליה חלק ניכר מהעלות הזו (וזה אכן חלק ניכר, בהתחשב בזה ששכר הלימוד לתואר ראשון הוא כשליש מזה), ואת השאר הסטודנטים משלמים.

אלא שהאוצר לא רוצה אפילו את זה. לפי המדיניות שהוא נוקט בה מזה כעשור (שיש שקוראים לה "קפיטליסטית", "ניאו-ליברלית" ו- "מטופשת להפליא"), המדינה צריכה להתערב ככל הפחות במשק הכלכלי, ולתת לכל גוף שהוא לנהל את עצמו בהתאם ליכולת התחרותית שלו. לכן מופרטים כל כך הרבה גופים ממשלתיים לידיים פרטיות (בז"ן, למשל). המחשבה היא שמשק תחרותי יביא להתייעלות התחרות, הורדת המחירים ולהתפתחות כלכלית. התפתחות כלכלית היא שם קוד ל"הרבה כסף שנכנס לבנק".

(זה, כמובן, בלבולי ביצים. הרצון למקסם את הרווח אף פעם לא מביא להורדת מחירים, אלא להיפך. במיוחד במוצרים חיוניים כמו חשמל, מים, נפט ושאר ירקות. הגיון פשוט.)

מנגד, עומדות השקפות שמתנגדות לעניין הזה, בעיקר הלאומיות והסוציאליזם. שני דברים שונים לגמרי, שמנסים לענות לקפיטליזם, אבל בגלל המענה בשני הקולות נוצר בלבול שנותן נקודות לכל ויכוח לצד החמדן של המפה, המלוכד מאחורי אידיאולוגיה אחת ("עוד כסף!!!").

הלאומיות דוגלת בשלטון של המדינה על כל שנעשה בשטחה. כל דבר. טוטליטריזם דמוקרטי. חלק גדול מהבלגנים בתקשורת נובע מכך שאנשים רוצים שהמדינה תיקח פיקוד על עניינים שהיא לא מסוגלת או לא יכולה לקחת עליהם פיקוד. דוגמאות: ח"כ יואל חסון מבקש משר הפנים למנוע הדפסת דגלים שבצד אחד דגל ישראל ובצד השני דגל ארה"ב. שלומי דונר בויינט רוצה עוד פקחים למשרד התמ"ת כדי להגיש דו"חות נגד מסעדות שגובות דמי אבטחה. אותו דבר לגבי תאונות הדרכים, רמת חובב, זיהום האוויר, מפלס הכנרת, מפלס ים המלח והבולענים, המוכנות לרעידת האדמה המתקרבת ובאה ועוד ועוד ועוד. המדינה פשוט לא יכולה להשתלט על הכל. אבל היא רוצה. יותר גרוע מזה, מצפים ממנה להשתלט על הכל, אבל המדיניות של משרד האוצר היא לקצץ במנגונים הממשלתיים (פחות פקידים, פחות פקחים, פחות משתכרים על חשבון המדינה), כך שהמדינה אפילו לא מתקרבת לציפיות. הממשלה גרועה ולא מתפקדת? לא ממש באשמתה.

במסגרת הזו, הלאומית, טוענים מצדדי הורדת שכר הסטודנטים שההורדה חיונית בשביל לאפשר לכל הישראלים ללמוד באוניברסיטאות, שהלימודים באוניברסיטאות חיוניים להמשך הפיתוח הלאומי (טענה מעניינת, במיוחד בחוגים לספרות אנגלית ואשורולוגיה) ושלמדינה יש אחריות כלפי האזרחים שלה, במיוחד אלו ששירתו (ומשרתים) אותה בצבא.

הסוציאליזם, לעומת זאת, פשוט מתנגד לדרך של האוצר. הסוציאליסטים רוצים שליטה טובה יותר של המדינה כדי לפקח בצורה טובה יותר על מנגנוני פיזור ההון ולהבטיח שההון מתחלק בצורה שווה ככל האפשר בין כל הגורמים בחברה. לא ייתכן שמישהו מקבל שכר של 50000 ש"ח בחודש, בעוד שיש 10% מובטלים. על כן הם דוגלים בהשארת מירב אמצעי הייצור בידי המדינה, כדי לווסת בצורה אופטימלית את ההון. הטענות שלהם בנוגע לשכר הלימוד הוא לשיוויון ההזדמנויות ללימודים.

ובאמצע יש סטודנטים. אותם אנשים שמנסים להשקיע את הזמן בלימודים, אבל לא יכולים. כבר אמרתי את זה. אני חושב שהפתרון שפורסם כמוצע ע"י ועדת שוחט (מערכת של הלוואות) הוא פתרון מגוחך וחסר תועלת. קודם כל, ההלוואות, בהתאם לגישה הקפיטליסטית לא ינתנו ע"י המדינה, אלא על ידי גורמים עצמאיים. זה כבר מוריד את רמת היעילות שלהן. מה האינטרס של גוף מסחרי לתת הרבה כסף לציבור שיכולת ההחזרה שלו קטנה להפליא? איפה כאן הרווח?

הבעיה היא לא של הסטודנטים, אלא של המדינה. הקפיטליסטים באשר הם (בארץ ובעולם), מנסים להתנהג כאילו המאה ה- 19 מעולם לא התרחשה, והעולם הוא הגוף הגלובלי שבמימיו הם יכולים לשוט כרצונם ולמכור איזו סחורה שהם רוצים, תוך ניצול מקסימלי של המשאבים כדי למקסם את הרווחים. הבעיה היא, כמו תמיד, בכלכלה. המשטר הקפילטיסטי של משרד האוצר חייב להפסק, והמדינה צריכה לקבל אחריות גדולה על כתפיה, אפילו אם זה אומר מנגנון ממשלתי מנופח וחוסר תחרותיות רווחית. אני חושב שפגיעה בקומץ מתעשרים טובה יותר מאשר פגיעה ברוב מתענה.