שאין בו ענף לקושש

הפרק הקודם

הייתי שמח לדלג על חלק ההשתקעות במלון, אלא שאני חייב לעצור להתמרמר עמוקות על העיצוב התוך-מקלחתי.

הגענו, כאמור, מיוזעים ותשושים מהמצדה אל חדרנו הצר והאפלולי (לא ממש, אבל זה נשמע מעורר רחמים), ותוך שניותיים וחצי ברחתי אל תוך המקלחת בשביל להיות פחות מיוזע, אם כי תשוש יותר.

המקלחת - פחד אימים. מקום שבו איש בעל הערכה עצמית נמוכה ימצא את עצמו מתקפל על הרצפה בפחד. בפינה אחת דחוף לו המקלחון, הדלת קבועה בקיר הדרומי ושאר הקירות מכוסים מראות בגודל מלא מגובה הכיור ועד לתקרה. האם מישהו באמת רוצה לראות את עצמו כשהוא יושב על השירותים? נו, שויין. לפחות עכשיו אני יודע איך נראה הגב שלי. לא גרוע כמו שחשבתי.

אחרי ההתרעננות הקצרה, ואחרי ארוחת הערב הנרחבת (גפילטע פיש עם סוכר!), התכנסנו שוב באוטובוסים למה שהובטח להיות א"ש לילה, דבר שאותו עשיתי לאחרונה בגיל 16, כשליוויתי את אחי הצעיר לאחד המחנות שלו. אז הייתי כבר המבוגר הכמעט-קולי והציני והרשיתי לעצמי לחפף.

האוטובוסים נסעו כברת דרך מדברית עד שמצאו את עצמם מפלסים את דרכם על דרך עפר מפוקפקת. אחרי כמה וכמה מטרים קשים עצרו האוטובוסים ונתנו לנו לרדת מהם אל החשיכה האופפת.

כל המטיילים נאספו מסביב למדריך התורן שהתחיל להוביל בצעד איטי אל תוך מעמקי הנחל היבש. אחרי כמה מטרים של הליכה ניצתה אש זיקוקים על שני חוטים שהיו תלויים בקדמת הדרך שהבהירה את האיזור קמעא. אחרי שזו דעכה נותרנו שוב באפלולית.

שוב צעדה חרישית באפילה כשלפתע נדלק על צלע ההר שממול הסמל הקורפרטיבי. המומי אור החלו אנשים לצעוד לכיוון הסמל כאילו היה זה סימן האל החדש. מכונת עשן החלה לתת את שלה ולהאביך את האוויר, ואורות צבעוניים נוספים נדלקו על מצוקים בהיקף הואדי והורו לנו את הדרך אל מעבר לסיבוב למתחם מרוהט היטב שבקצהו עמדה במה מוכנה להופעה.

לציון רגע השיא קיבצה י', אשת הבוס את כל פרחי ופרחות החברה לביצוע כפול של ההמנון הקורפרטיבי העילג החדש (אם כי הקליט להפליא) של החברה. העם דרש עוד, וקיבל. גבירותי ורבותיי... אייייייל גוווולן!

הו, איך העם שמח. פיזוזים, מחולות, ריקודים וענטוזים לרוב. מר גולן (לקוח קבוע של הקורפוריישן)  נתן את השואו שלו, אם כי הוא היה נראה כאילו הוא נתון בפחד של "וואו, אם אני לא עושה את זה וזה, בפעם הבאה הם דופקים אותי במושב ליד השירותים". הוא העלה את הפרחות לבמה, ולבסוף גם חלק את המיקרופון עם סוכן הנסיעות האישי שלו ועם ידידו הטוב (בקרוב הסינגל).

אחרי שההופעה נחתמה עם הדרן ומופע זיקוקים, קיווה המיעוט למעט הפוגה - אם לא ברמת הווליום, אז לפחות ברמת התוכן. כשזו לא באה עלתה התחינה לשחרור מוקדם. לשמחת האליטות הישנות הרשות ניתנה ואנחנו ברחנו כל עוד נפשנו בנו. שנייה לפני שעלינו לאוטובוס עוד הרהרתי אם כדאי לשלוח את המשטרה למקום לעוד אחת מאותן "מסיבת טראנס במדבר" שהם כל כך אוהבים, אבל ההתחשבות שלי (כמו גם חוסר הקליטה) מנעו ממני לעשות זאת.

עוד המשך יבוא...