הפרק הקודם
אחרי לילה טרוף שינה התעוררתי בזמן לתפוס את זנבה של ארוחת הבוקר ולהיות מוכן לטיול הרגלי. שמחים ומאושרים עמדנו ידידתי ל' ואנוכי בלובי המלון והבטנו בעוברים והשבים שהתרוצצו פה ושם בשביל להבטיח שלכל עובד קורפרטיבי יש בקבוק מים, וראינו איך הג'יפים מתמלאים לאט לאט באנשים.
אחרי שאחרון הג'יפים התמלא, ושיירת הרוכבים יצאה לדרכה המאובקת, הבטנו באנשים הנותרים. עשר נפשות אמיצות שעמדו נטושים בלובי רחב הידיים והתלבטו אם לצאת לדרך או לא. התברר שמתוך רשימת הנרשמים הלא ארוכה רבים נשרו אחרי שהתפזרה השמועה שאין בנחל מים.
לבסוף החלטנו לחיוב, ויצאנו דרך החצרות האחוריות של המלונות בואכה ערוץ נחל בוקק היבש-לכאורה. הלכנו מעט בשמש, נחנו מעט בצל לקול הרצאת המדריך על הנחשים בארץ ישראל והמשכנו ללכת.
לפתע מצאנו מולנו כתם רטוב ארוך על הקרקע. בוץ. לא עמוק, אבל בהחלט בוץ. עקבנו אחרי העקבות הלחלוחיים, והנה רצועת הבוץ הופכת לזרזוף מים, שהופך לזרימה, שהופכת לנחל מינימלי. המשנו עוד מספר מטרים קדימה ומצאנו את עצמנו למרגלות מפל בגובה של מטר וחצי. תענוג.
אנשים התחילו לחלק תורות בשטיפת הראש במים הקופצים במדרגה, כשהמדריך ציין שיש עוד המשך, ומי שרוצה שיצטרף. הותרנו שלושה אנשים מאחור והמשכנו. התפצלנו - חלק (אלו שהרטיבו כבר את הנעליים) הלכו בערוץ הנחל עצמו והשאר, ביניהם אני, עלינו בשביל שטיפס על המצוק וירד חזרה ומצא את עצמו על סף בריכת מים בתחתית מפל.
בלי להסס לרגע הורדתי ממני את הנעליים והרגליים, ונכנסתי אל המים, שם רבצתי להנאתי כמו פרת ים (אם כי - כאמור - האפקט הויזואלי היה לקוי משהו) במשך ארבעים הדקות הקרובות. אלו החיים.
את המשך היום העברתי בשינה, עם התעוררות בשעה המדוייקת שבה היינו צריכים לרדת אל האירוע הנועל את הגיבושון. כל המי ומי של הקורפוריישן שלנו (שזה כולם) התגבשו להם לאולם צדדי, שם היו נאומים, שירים, צחוקים (בחסות קטורזה המצחיק למחצה) ולבסוף ליקוק עצמי ענקי כשכל עובד ועובד הוזמן לבמה (תוך הקראת כמה שורות מבדרות עליו) ללחוץ את ידי הבוסים ולקבל עט. בשירת ההמנון (הקורפרטיבי, כמובן) התפזרנו לאוטובוסים ועשינו את דרכנו צפונה.
היה מעייף, אך מיותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
