| 5/2007
מגע יד אדם (רופף, חלקלק ורגעי בהחלט)
בועז כהן כתב ב"רשימות" על הנושא הקריטי "איך עורכים תוכנית רדיו מוזיקלית". מכיוון שב. כהן (להבדיל מש. כהן, אני מניח), הוא פלצן לא קטן, הוא אפילו צירף בסוף בסוף את רשימת 10-כללי-התעשה-ולא-תעשה שכל שדרן רדיו אמור ללכת באדיקות לפיהן. במקביל, פרסמה וונדי שמשדרת אצלנו (מצאתי את זה במקרה, נשבע) את הכאוס שהוביל את השידור שלה השבוע. בזמן שאני מוריד את התוכנית מאייקאסט (רוב התוכניות של רדיו הר הצופים ניתנות להאזנה פוסט-מורטמית באייקאסט; שלי, למשל, ממש כאן) בשביל ממש להקשיב לזה ולהוכיח את התיאוריה שלי שהשידור הזה לא יותר גרוע ממה שהלך אצלי בשבועות הראשונים לשידור, אתן קונטרה לבועז ואסביר איך אני עורך תוכנית מוזיקלית (בדרך כלל; לפעמים אני מקדיש לעניין מחשבה ראויה, אבל זה רק לעתים רחוקות).
שלב א': מורידים כמה שיותר שירים, מכל מקור אפשרי. סולסיק, ישירות מהאינטרנט, מהמייספייס (דרך האתר הזה), מאוספים של אנשים אחרים וכן הלאה. השירים חייבים להיות ישראליים, כמובן, מכיוון שזה מה שאני משדר. לא משנה אם השירים טובים, רעים, חדשים או ישנים. קודם כל צריך לאסוף אותם. בדרך כלל זה קורה ביום שלישי, בהתחשב בזה שאני משדר ביום שני בערב, ועדיין בהשראה מהתוכנית ששודרה (או בבעסה מהתוכנית ששודרה).
שלב ב': להאזין האזנה ראשונית. אם צברתי 80 שירים, למשל, בהאזנה ראשונית אפשר להוריד את כל מה שמשעמם, מחריד את האוזן או אידיוטי. בקיצור, מכיוון שאחרי שאני צובר מספיק שירים אני צורב אותם על דיסק בשביל לשמוע באוטו, כל מה שאני מוכן לשמוע בנסיעה. השלב הזה מסתיים בדרך כלל ביום רביעי.
שלב ג': להפסיק לעבוד על זה למשך ארבעה ימים, בערך, ובמקום זה להשקיע בזמן עם יקירתי המופלאה, לראות סימפסונס, לבשל ארוחות וכן הלאה.
שלב ד': להזכר בפאניקה שהגיע יום ראשון, ושצריך לארגן איזושהי תוכנית למחר בערב. לשמוע מספר שירים.
שלב ה': לשוטט באינטרנט ולהוסיף שירים מתוך השעמום בהקשבה לשירים שכבר הקשבתי להם, וכך לצבור עוד ועוד שירים עד יום שני בערב. (זה השלב הנוכחי, כמובן, 68 שירים)
שלב ו': לחזור מהלימודים של יום שני בשלוש אחרי הצהריים וממש ממש לשבת על העניין ברצינות.
שלב ז': להפסיק לשחק פיפ"א 98 ולהקדיש לעניין תשומת לב.
שלב ח': לנסוע לאסוף את האשה הנפלאה שלי מהתחנה המרכזית (במידה שהיא חוזרת מחיפה, כמובן).
שלב ט': לאסוף באופן אקראי 16-18 שירים לתוך הדיסק-און-קי ולנסוע לאולפן בבהילות תוך ביצוע מספר דו-ספרתי של עבירות תנועה.
שלב י': לומר לכולם שלום ולהעתיק את השירים לתיקייה שלי.
בשידור עצמו אני מתחיל בשיר חזק, וממשיך לשדר שירים בקבוצות של ארבעה שירים בכל פעם (שאמורים להתאים אחד לשני), עם ג'ינגל בין הקבוצות, מדבר בקול נמוך מדי, מתבלבל בשנים ובעובדות ושותק בחצי השני של השעה כי הבכתי את עצמי מספיק, עד שמסתיימם השעה בשיר המנוני להחריד, שבשאיפה גם ממש מגיע לסוף של התוכנית. בלגן מאורגן של כל מיני דברים, כמו שד. אדאמס נהג לקרוא לזה. יודעים מה, זה שם יותר טוב לתוכנית מאשר "פזמון חוזר".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
