באיחור אלגנטי התבשרתי אתמול שמתקדם בכנסת חוק (החוק בקובץ RTF) המטיל על הצרכן קנס של 1 ש"ח על כל שקית ניילון שהוא לוקח איתו מהסופר בזמן הקניות. במקביל, קיבלנו ע"י המודיעה - אשתו של גיסי - שקית בד אלגנטית וירוקה כדי לשמור על איכות הסביבה. כמה נפלא הוא הדבר.
הרעיון נפלא. צריך לקצץ את כמות שקיות הניילון שמסתובבות בעולם. אלא שאינני רואה מדוע צריך להפיל את העלות על הצרכן, במקום על היצרן. מי שאחראי על קיומם של המפגעים האקולוגיים הללו הם היצרנים, שממשיכים לדחוף את השקיות אל מחוץ למפעל והמשווקים שממשיכים להניח אותם בתוך הידיים של הצרכנים. אם רוצים שלא תהיינה שקיות ניילון בעולם, צריך לגרום למפעלים להפסיק לייצר אותם, או לפתח שיטה טובה יותר לניצול הזבל.
שיטה טובה יותר, שלא לדבר על מבדרת יותר.
ובכלל, מה קרה להמלצה לארוז את הפסולת הביתית בשקיות ניילון אטומות כדי למנוע מפגעי ריח? עם מה אמורים בעלי הכלבים לאסוף את השאריות שהמלאכים הקטנים משאירים על הרצפה (אני בעד לטייל עם את חפירה, כי זה תמיד נחמד)?
זה טוב ונחמד שצריך לשמור על הסביבה, אבל לגלגל את העלות, מינימלית ככל שתהיה, על הצרכן (כי במערכת הכלכלית אנחנו צרכנים ולא אזרחים) זאת לא הדרך. אך מה לעשות שהמערכת הכלכלית שלנו מעדיפה שהממשלה לא תתערב לעסקים בעניינים (ותכפה עליהם הפסקת ייצור של חומרים מזהמים, למשל) או תיזום הוצאת כספי ציבור (על מחקר לשימוש אלטרנטיבי בזבל, למשל). כך הגורם היחיד שעליו הממשלה יכולה להכתיב התנהגות הוא הצרכן/אזרח, וזה מה שהיא עושה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
