שאין בו ענף לקושש

בתור התחלה, אני רוצה לומר דבר אחד, שיהיה ברור: ימי ההולדת שלי הרבה יותר שווים מאז שאני עם יקירתי המופלאה. אין צורך להרחיב. זה פשוט כך. עברו עליי יומיים קשים, מעייפים ורבי קלוריות. חלק באשמתה של האשה היקרה. חלק לא, אבל בהשתתפותה בכל זאת. איך שהיא נאלצת לסבול כשאני חוגג, זאת שערורייה (!).

שמים את הכאב בכדור-צבע

הבוס המחלקתי הרגיש שיש צורך לגבש את החבר'ה. משום מה נראה שאנחנו לא מתחברים אחד לשני. אולי זה קשור לזה שבתוך פחות מחודשיים עזבו ארבעה אנשים וארבעה טריים לגמרי הצטרפו במקומם. מכיוון שכך, הוא ארגן את כל המחלקה לחשוב איך אפשר לארגן גיבושון. לא משנה מה אני חושב על גיבושונים (1, 2, 3).

אחרי שכבר הסכמנו על ארוחת ערב שקטה ונעימה במקום רווי בשר, הוחלט על שינוי מקיף בתוכניות. מישהו - עוד לא ברור מי - חשב שאם נירה אחד על השני כדורי צבע, נרגיש כיחידה מובחרת ונקרע את ארנקי אזרחי ישראל בדרך אל המיליון הראשון של המחלקה. מכיוון שכך, הזדמנו אתמול לאיילת השחר כדי לקפץ ביערות ולספוג דברים קטנים וקשיחים במקומות רגישים בגוף.

אחרי הסבר חוקים קצר שכולם הקשיבו לו - אבל רק מעטים ממש קלטו ויישמו - התפזרנו לשתי קבוצות והתחלנו לטבוח ביריבנו המושבעים משכבר הימים. כמובן שניצלתי את ההזדמנות בשביל לירות לחבר לקבוצה בגב, אבל זה לשם הכיף. את האישה הצבתי מאחורי מחסה כדי שתטווח על אנשים מתקרבים ובינתיים הסתערתי להנאתי.

אחרי שלושה סיבובי ויכוחים שהופרעו על ידי התפרצויות ספונטניות של משחק (כפי שנהוג בטבריה), התכנסנו חזרה במקומותינו וספרנו פגיעות. יקירתי נפגעה בגב מכדור שנורה אליה אחרי שהיא הרימה ידיים מחוסר כדורים. אני נפגעתי בפדחת (כשהצצתי לרגע מעל מחסה), בצד (מארב פחדני של האוייב) ובשני צידי המפשעה (מישהו ניסה לקלוע למטרה; מזל שאת הפגיעה השלישית עצר מגן הביצים). עם שלל הצלקות נסענו אל ההורים שלה בשביל לחגוג עם האחיינית הצעירה העירנית להפליא.

שפוך חמתך

בבוקר קמנו ושמנו פעמינו אל השטח הכבוש שהוא חמת גדר. נסענו מאחורי אזרחים ותיקים שלמדו נהיגה על עגלה וסוס ועדיין נוהגים באותה מהירות עד שהצלחנו להשתחרר ל- 30 שניות, עד לסבא הבא. לבסוף, אחרי שהתעקלנו בכל העיקולים ונעקפנו על ידי נייטריידר, הגענו סוף סוף לטבילה המיוחלת במעיינות הגופרית.

טבלנו, יצאנו, טבלנו ויצאנו שוב. המשכתי גם בלימודי הרומנית שלי בחסות המשפחה של נפלאתי המדהימה כשלמדתי מילה חדשה: אינגיצטה. אכלנו במסעדה התאילנדית את המנות העסקיות עם עוד קצת אינגיצטות ושאר ירקות לקינוח והתעייפנו כהוגן. בשביל להוריד את האוכל, יצאנו, אנחנו השניים, לסיבוב בין חיות הבר שמסתובבות כלואות היטב במתחם החמה. ראינו מרדף לוהט בין בבון ובבונה, עד שהבבון התעייף וחזר לראות כדורגל בטלוויזיה. ראינו תנינים מפלסטיק שקמו לתחיה באופן מפתיע כדי ללכת מכות במים הקרירים. ראינו חיה שהומצאה במיוחד בשביל חמת גדר שנקראת מארה, שהיא - ככל שאנחנו ראינו חיה מופלאה בעלת רגלי עז, גוף של שפן ופנים של חמור. ראינו איגואנה שספגה בעיטות, נעיצות מקל ויריקות מצד חבורה של בני דודים שרצו שהיא תעשה משהו מגניב כמו להפוך לתנין ולטרוף אותם. לצער המדינה כולה, זה לא קרה.

כל מה שנותר לאחר מכן הוא רק להעביר את הערב בשקט ולהיות חזקים מול נסיונות השכנוע חסרי התועלת מצד הקולגות שלנו כדי איכשהו לגרום לנו להתייצב למסיבת פורים הקורפרטיבית. העדפנו להעביר את הערב לבד עם פיצה. אני מודע לזה שיש כאלו שיטענו שמסיבת תחפושות לוהטת עם אוכל, ריקודים ואתניקס שווה יותר מערב זוגי עם פיצה. מצד שני, הם לא חיים עם מדהימתי החייכנית, ולא נהנים מימי הולדת כמוני.