מכיוון שנמאס לי באופן מוחלט וגמור מאופן ההתנהלות ביני, סוכן הנסיעות הצנוע מהצפון החם-מדי, ובין הלקוחות, רציתי לקום ולהבהיר כמה דברים, כדי שהם ישכבו כאן באינטרנט ואולי מישהו פעם ימצא את זה בגוגל ויעבור הלאה, כי בכל זאת מדובר ביותר מדי לקרוא ונינט בדיוק עשתה פירסינג בפטמה השמאלית.
למעשה, אני חושב שחצי המשפט האחרון יביא יותר קוראים לכאן מאשר כל דבר אחר שנכתב עד כה בבלוג.
בכל מקרה, שיחה טיפוסית ביני לבין לקוח/ה נשמעת כך:
אני: שלום.
הם: שלום. כמה עולה כרטיס לארצות הברית?
הנקודה היא לא שאין דין ניו יורק כדין מיאמי או לוס אנג'לס, ואין דין אל-על כדי קונטיננטל או דלתא איירליינס. הנקודה היא שאין דבר כזה "מחיר כרטיס ל...", מה שגורם לשאלה הזאת להיות חסרת תועלת לשיחה ולהצעת המחיר שתבוא לאחר מכן. הבעיה היא שמבחינת הנוסעים, כרטיס טיסה מת"א ללונדון זהה לגמרי מבחינת אופי התמחור לכרטיס אוטובוס מת"א לירושלים: כל נוסע משלם את סכום הכרטיס וזוכה לנסיעה. הבעיה היא שזה לא ממש כך.
כדי לפשט את העניינים, אומר כך: מחיר כרטיס טיסה הוא בעצם מחיר לחבילת תנאים על בסיס האפשרות לעלות לטיסה. תנאים כמו מחיר דמי ביטול ושינוי והאפשרות לקבל החזרים, זכות לקחת מקומות ישיבה, זכות לשהות ביעד זמן מינימלי וזמן מקסימלי ועוד. כל חבילת תנאים שכזו מסומנת באות - V, K, Q וכן הלאה, כשככל שחבילת התנאים היא יותר נוחה לנוסע, כך היא יקרה יותר.
מכיוון שכך, כשאדם מן הישוב רוצה את המחיר הכי נמוך לטיסה הוא למעשה מגביל את עצמו. אדם יכול לטוס ב- 290$ + מסים ודלק מת"א ללונדון וחזרה, אבל תמורת המחיר הנמוך להפליא הזה, הוא לא יוכל לשהות בלונדון יותר מ- 15 יום, הוא יהיה חייב לכרטס את הכרטיס תוך 24 שעות מרגע ההזמנה, לא יהיו הנחות לילדים שהוא לוקח איתו והוא לא יזכה להחזר אם הוא יבטל את הטיסה.
עכשיו, לכו תסבירו את כל זה בשיחה של שתי דקות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
