זו הפעם השנייה שאני מתעורר באמצע הלילה, כנראה תולדה של שנת הצהריים. בשתי הפעמים ההתעוררות נראית הגיונית. מעין הכרזה של "החלום הסתיים, נא צא החוצה בזמן שאנחנו מכינים אחד חדש".
בפעם הראשונה זה היה חלום מוזר על חייזרים וקפיצות מראשי עצים בג'ונגל שמשתרע דרומית לת"א, שהסתיים בכך שחזרתי הביתה והתעוררתי באמצע הלילה כדי לראות ראש של חייזר בחלון המטבח הגדול, רק כדי להתקרב ולראות שבעצם מדובר בכלב לבן - מה שגרם ליקיצה להיות מוזרה משהו, כמובן, אלא שלא היה כלב או חייזר בחלון.
הפעם אני זוכר שיטוט קניות אחרי דיסקים במשביר לצרכן, שכלל בעיקר מעבר על סינגלים ישראליים (חבילת הסינגלים של Fייב נדחתה בגועל נפש, מה שאומר שגם בחלום יש לי טעם טוב במוזיקה), מחשבה על "האם להחליף את תגית המחיר לצ'אפלין צ'ארלי של שלומי ברכה בשביל לנסות לעבוד על המקום" והחלטה שלא (מה שאומר שגם בחלום יש לי מצפון) ודחיית חיזור מאחד הזבנים, טיפוס נרדי לחלוטין (שלא היה הטעם שלי בכל מקרה).
יצאתי מהמשביר והתהלכתי במורד הרחוב, כשנזכרתי ששכחתי משהו מאחור. הנחתי את החבילה שהחזקתי על אחד מגרמי המדרגות וחזרתי אחורה. אספתי את הנשכח וחזרתי במורד הרחוב, כשאני אוסף את החבילה. קרוב לסוף הרחוב ניגש אלי מישהו וביקש ממני שאקח איתי שקית למישהו. סירבתי. הוא נראה לי חשוד.
המשכתי קדימה וימינה בפנייה, כשאני שומע את הבחור מנסה לשדל אישה מבוגרת שמסרבת לו. אני מסתובב בזמן כדי לראות שוטרים מחליטים לבדוק את האיש, שמחליט לברוח שמאלה ובמורד הרחוב, לשלוף אקדח, לפוצץ לשוטר שלישי שיצא מחנות את הראש, לירות על משהו שלא ראיתי בהמשך הרחוב ההוא, להרוג את שני השוטרים שהתקרבו אליו מהצד שלי ולברוח חזרה לכיוון שלי.
אימצתי את היד שלי מסביב לחבילה, שפתאום הפכה לגוש ספוגי קטן והתכוננתי לזרוק אותה עליו. הבחור נכנס למגרש שהייתי בו בריצה, זרק את האקדח לאחת הפינות ועבר להליכה. "היי, אחי," הוא חייך אלי. חייכתי חזרה ותפסתי אותו בנעילת ראש, מחכה שמישהו יגיע.
אין הלאה. החלום הסתיים, נא צא החוצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
