בתור העכבר שאני - תיאורטית - אני מצהיר שאני לא יודע לזהות ספינות טובעות לברוח מהן. אחרי הכל, הייתי אוהד של בית"ר ת"א בכדורגל עד לרגע שבו היא אוחדה אל תוך יצור הכלאיים שחורך בימים אלו את גביע המדינה. מכיוון שכך, אני חושב, שאם כבר זיהיתי שספינת הקורפוריישן פגשה את הקרחון שלה והיא בדרך הנכונה למצולות הנשייה, כנראה שמדובר בשלב בו הכרישים דופקים על החלונות בחוסר סבלנות.
תקציר הפרקים הקודמים: היה היתה חברה נחמדה בטבריה שעסקה בתיירות. יום אחד החברה הזאת קיבלה לשירותיה בחור שמנמן והפכה להיות קורפוריישן אימתני חובק עולם.
הקורפוריישן חובק עולם
אור לחודש הקודם, פתאום התחילו המנהלים להראות סימנים של עצבנות. לפתע פתאום התברר להם שחביקת העולם עולה להם יותר מדי כסף, ועל כן הם נאלצו לצאת בצעדים קיצוניים: לקצץ במשרד הבית שלהם. ההתפשטות הגלובלית יכולה להמשך, אבל הזרועות יכולות לחיות בלי ראש. מכיוון שכך, אם כך, הראש סופג את המכות. קרוב לעין, קרוב למקל. בינתיים, קולות המרמור הולכים ומתרבים. אנשים מדברים. אנשים מפוטרים במחי יד.
זו אינה בעיה לראות ולהבין את הסיבה: החברה הקטנה והמשפחתית הפכה להיות קורפוריישן גדול, קפיטליסטי ומפלצתי, עם כל מאפייניו המחליאים: החיבה המתמדת לכסף; הניצול המירבי של החורים בחוקים ובתקנות על מנת למקסם את המטרה הראשונה (כסף!!); שכרון הכוח של המושכים בחוטים (עד לכדי שחיתות); חוסר ההתחשבות באנושיות של כח האדם, אלא רק ליכולת לסחוט ממנו את המיץ עד התום; ומעל הכל - הטמטום שמתלווה לכל פעולה מערכתית גדולה. אם פעם הייתי קורא את דילברט בשביל הכיף, היום אני קורא את זה בשביל ההזדהות.
ייתכן שהקורפוריישן ימשיך להתקיים, אבל הוא כבר לא יהיה החברה שבה התחלתי לעבוד, לטוב ולרע. היום המנהלים שמים את הלוגו של החברה ברמת חשיבות גבוהה יותר מאשר אורח החיים של העובדים בחברה (וגם מאשר השירות שניתן ללקוח, למרבה הפלא)*. היום, תשומת לב לעובד בהנהלה, נחשב לצ'פר אותו במסיבת פורים ענקית (ואז לקחת ממנו את בונוס המדים). אם זה מה שקורה היום, אני לא רוצה לדעת מה יקרה מחר ולאן הקורפוריישן הזה הולך.
* הסבר: הלוגו עוצב מחדש בתחילת השנה - תקופה כלכלית לוחצת, כזוכר - פעמיים. פעם אחת כדי למתג את החברה כחברה הייטקיסטית, ופעם אחת כדי להמנע מתביעה של חברה שיש לה לוגו דומה. בינתיים, אנחנו כותבים בוורד מסמכים עם הלוגו החדש-חדש, הולכים עם חולצות עם הלוגו הישן-ישן ונאלצים לעבור על תקנות החברה ולשלוח כרטיסים עטופים בלוגו החדש-ישן, במקום לשלוח אותם עירומים וחסרי זיהוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
