שאין בו ענף לקושש

בכל דור ודור יוצא אדם מדירה שאינה שלו, סוגר את הדלת בשקט, נועל את נעליו ומסתלק בשקט במורד הרחוב. צעדיו מהדהדים במורד הרחוב האפלולי. עוד צעד ושניים ואין הוא אלא צל נמוג, מצטרף אל חבריו הצללים האורבים לעוברים והשבים על מנתם לקחתם אליהם.

בכל דור ודור יושב הצל ומקונן על מר גורלו, שהפך הוא לצל וחבריו השחורים משחור מנסים לנחם אותו על אובדנו, כי באובדנו מצאו הם עוד כוח. בכל דור ודור הם מהסים אותו כשקול צעדים מהדהד במורד רחוב כדי לנסות ולצרף עוד חייל לשורתיהם האלמוניות, אך זה אינו מהסה אלא בחלוף הדור, וכך ניצל הפלוני מחיי הערפל וניצלים החיים מנצחון הצל על חייהם.

בכל דור ודור מרים הצל את ראשו על מנת לפרוח אל השמיים המיטיבים הנפרסים מעליו ביום ומכילים אותו בלילה, ובכל דור ודור מרכין הצל את ראשו כדי להזיל דמעה שחורה משחור על מר גורלו. נוטפת הדמעה ומתנפצת על הקרקע ומרעימה עולמות, והאל אוסף את הצל אל חיקו ומנחם את כאבו. אך כאב הצל אינו יכול להיות מנוחם ורעב הצל עד מאוד עד לקץ הדורות, עת יוכל לנוח ולהחזיר את הצללים אל הפינות שלהן הוא שייך.