פתאום אחר ימים רבים הופיעו פרסומים על ילדה קטנה ועגמומית שנעלמה אל תוך אפלולית החברה הישראלית ונחלצה אמש מאיסור הפרסום הגורף. עניין קורע לב עד מאוד, כפי שמדגימים הדיונים הארוכים והנמרצים בין השולחנות בקורפ'. ההורים עשו את זה. הם הרביצו לה. הם בכלל לא רצו שימצאו אותה. הגופה נעלמה ולא תימצא שוב. השערות, ניתוחי תמונות ברמת המז"פ, האשמות.
מכיוון שכך, העליתי גם אני השערה משלי: אין רוז. לא היתה רוז. זאת המצאה קנונייתית שנועדה לתת נפח תקשורתי לריגוש העם על נושא כלשהו, בעוד שעניינים אחרים (התקציב הלא חברתי, פרשות שחיתויות, אוזלת יד משטרתית) זוכים להתעלמות יחסית. תנו לעם את הדרמה שלו, ותשאירו את המציאות הקשה מחוץ לדיון.
קלי קלות לפברק פרשה כזאת: לוקחים תמונה של ילדה אלמונית, לא משנה מאיזה מוצא:
ילדה אלמונית, ייתכן מאוקראינה, ייתכן מנתניה.
לאחר מכן ממציאים הורים בוכיים ומודאגים, משטרה רגישה אך נחושה וטקסט נוגע ללב, והיי פרסטו - הדמעה מתחילה לזלוג בעשרות אלפי בתי ישראל. לו לפחות היו משתמשים בדמעות הללו כדי למלא את הכנרת העגמומית. לא צריך ממש לתת פרטים, אלא רק לומר שהיא נעדרת, שחוששים לחייה, שהשוטרים עושים את מיטב יכולתם בחיפושים, לדובב שכנה מאופלת (שוב, בלי פרטים) ולעורר את גלי האמפטיה של הציבור.
איכשהו, לא נראה שהסיפור היה מעורר כאלו גלי דיון אם היה מדובר בבחור ממוצע ונורמלי בן 35 שהפסיק להגיע לעבודה, הפסיק לשלם שכר דירה ופשוט נמחה מעל פני האדמה. במקרים כאלה, המשטרה פשוט מפרסמת מודעה באחד העמודים האחוריים של העיתון עם תמונה מטושטשת.
(הערת אגב: אני לא מזלזל בחקירה, בהורים או במשטרה; אני פשוט מעיר על כך שבלי עוד נתונים, הסיפור יכול להראות מומצא)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
