שאין בו ענף לקושש |
| 9/2008
התפכחות
קשה ומכאיבה היא הנחיתה מהחופשה אל הארץ. קשה ומכאיבה עד מאוד.
טיסה לילה נוראית, עם מעט אפשרות לשינה.
הגעה בשעה לא אפשרית לארץ לפנות בוקר.
המתנה לרכבת לארלוזורוב.
המתנה לאוטובוס בארלוזורוב והגילוי המרתק שאגד לא עומדים במילה שלהם ואוטובוס יוק.
נסיעה במקום זאת ברכבת לחיפה (שינה של 45 דקות!).
הליכה ארוכה מתחנת הרכבת בקניון החדש בלב המפרץ לתחנת האוטובוסים במרכזית המפרץ (שכן תחנת הרכבת מתממשקת היטב עם הקניון, אבל לא עם אגד).
נסיעת אוטובוס לנצרת עילית, עד הבית (ותודה לנהג, שברגע נדיר של אושר, ככל הנראה שינה את הנתיב כדי לסייע לנו - ועוד 45 דקות של שינה)
במקום להכנס למקלחת למיטה ולישון, צריך לנקות את הבית אחרי ריסוס נגד פרעושים, ולתלות כביסה ראשונה של בגדים שרוססו גם הם.
סוף סוף שינה, של שעה וחצי בלבד, כי צריך להמשיך את סדר היום לארוחת חג עמוסת עייפות וכאבי בטן.
הערב נסגר עם כאבי בטן (מהסנדוויצ'ים בשדה התעופה אתמול? מארוחת הלילה במטוס?), מוזיקת טראנס שמפמפמת היטב אל תוך הלילה (לו הייתי רואה את מקור הרעש, הייתי מזעיק את כוחותינו הבטחוניים ביותר) ובחור אחד תועה, שמתקשר אל המכשיר של יקירתי המתפתלת מכאבים ומחפש את קרן ללא מוצא.
ועכשיו סירנות קורעות את הלילה. אולי הסירנות יבטלו את הטראנס ויבוא שקט על ההר. אמן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
