| 10/2008
אין נביא בהרו
עננים קידמו את פנינו בברצלונה. התחזית לשבוע החופשה שלנו היתה עגומה, אבל אני הייתי סקפטי. לקחנו מטריה ובגדים ארוכים, אבל הייתי סקפטי. עוד בארץ הייתי סקפטי. נחתנו מתוך העננות אל הקרירות המעוננת ונסענו ארוכות אל עיר החוף הנידחת שבה התאכסנו. בבוקר קמנו אל אותו כיסוי עננים אפרפר והחלטנו להתקדם עם תוכניות החופשה שלנו כך או כך. באותו יום תיכננו לנסוע למונטסראט. תפסנו רכבת (בעמידה, בפעם הראשונה והאחרונה בטיול הזה) לברצלונה, ושם קנינו כרטיס משולב - רכבת לאזור, עלייה ברכבל להר ונסיעות למצפה למעלה ולמערה הקדושה.
בדרך מברצלונה השמיים התקדרו עוד יותר וטיפות דפקו על חלון הרכבת. ירדנו בתחנה הנכונה ודילגנו בין הטיפות אל תחנת היציאה של הרכבל. אנחנו היינו לבושים טוב, יחסית. חולצות ארוכות ומטריה. היתה שם בריטית שזופה-אדומה במכנסיים קצרים וחולצה קצרה. הרכבל יצא לדרך אל ההר מעלה העשן.
עננים על ראשינו
עברנו דרך העננים שבחצי הדרך כדי לגלות שעוד עננים מצפים לנו בהמשך. מביתן ההגעה של הרכבל עשינו את דרכנו בהליכה נמרצת אל הרחבה המרכזית, ומשם - ממחסה למחסה - ביקרנו בבסיליקה (אם כי לא נכנסו לתוכה ממש) וחשבנו להמשיך למערה הקדושה. שוב, יצאנו ממחסה למחסה, ועוד הספקנו בדרך לעבור בחנות המזכרות כדי לקנות לי חולצה קצרה שאהבתי את העיצוב שלה. לבסוף הגענו לקרון היורד לכיוון המערה ובעזרת הנהג השיכור למחצה (כמה טוב שהרכבת עושה את דרכה לבד לבד), הגענו לתחנה במורד ההר. מה קורה הלאה?
הרוח איתן
עשינו מחקר על המקומות בהם אנחנו רוצים לבקר בטיול, אבל החמצתי את העניין שמספר לנו שמתחנת הבסיס של רכבת הפס ואל המערה הקדושה עצמה יש הליכה ארוכה ארוכה. חשבנו שנלך מאה-מאתיים מטרים ונגיע למערה. מה זה כבר גשם במאתיים מטרים? יש אנשים שעושים את המרחק הזה בפחות מעשרים שניות.
התחלנו ללכת. אשתי היפהפיה עם המטריה ואני עם ראש חשוף וחולצה נרטבת. הלכנו והלכנו לאורך הדרך, והנה היא מתפתלת ונמשכת ארוכות. מחסה - אין, מלבד מספר פעמים שבהם הסלעים בדופן ההר שמעל בולטים טיפה ויוצרים שקערורית להכנס בה, ומלבד גגון שהונח מעל ראש פסל זה או אחר, שזכה לנזיפות ארוכות מזוגתי המופלאה על כך שהוא זוכה לגגון ואנחנו - שהרטיבות מציקה לנו עד מאוד - לא.
למרות הגשם והחולצה הספוגה המשכנו ללכת. הרי מגיעים אוטוטו. לא יכול להיות שזה כל כך רחוק. ראינו לפנינו צלב גדול מתנוסס בקצה ההר, וחשבנו לתומינו שזהו היעד שלנו. ממש לא עוד הרבה. נתייבש במערה, ונחזור.
המלאכה נעשתה, חי שמיים
אלא שמסתבר שזו הטעייה. הדרך המשיכה להתפתל גם משם. עוד מספר צעדים מהצלב הלאה, כשהתברר באופן רשמי שיש עוד אי אילו פיתולים והסוף לא נראה לעין, החלטנו לחזור. אשתי, בחששה לשלומי ולבריאותי, שלחה אותי קדימה אל תחנת רכבת הפס להתייבש שם לפניה, בעוד היא עושה את דרכה לאט יותר מתחת למטריה. מכיוון שכך, דהרתי קדימה, מדי פעם מעיף מבט לאחור לראות אם מצבה בסדר, עד שהגעתי אל התחנה ואל הגג היציב.
בינתיים היא התקדמה לאט והגיעה בשלום, ואיתה בחור מזוקן וכלב שהלכו מעט לפניה. החלפתי חולצה לחולצה הקצרה החדשה שקנינו זה עתה והתחממתי מעט מתחת למתקן לייבוש הידיים שבשירותי התחנה. כשיצאתי מצאתי את אשתי יושבת על הספסל ולא רחוק ממנה הבחור המזוקן. הכלב המסמורטט נשאר בחוץ, מסיבותיו שלו. בעליה למעלה כבר לא ראינו את המזוקן, ואשתי סיפרה לי שכשהיא הלכה בדרך, האיש ליווה אותה בדממה, מאיט צעדים כשהיא האטה, כאילו שומר עליה.
הכלב מחפש את סיבותיו שלו
בראש התחברו לי סיפורים. בחור מזוקן ששומר על יהודים טובים בעת צרה ונעלם כשהם בטוחים? האם זכינו לביקור של אליהו הנביא? או אולי, בגלל המצאות הכלב - לפי אגדות ברסלב התגלגלה נשמת גיחזי, משרת אלישע הנביא, בכלב - מדובר היה דווקא באלישע? האמנם נעשה לנו נס ויש אמת כלשהי באגדות ובאמונות?
שתינו קפה ותה בקפיטריה הקדושה וירדנו אל הרכבל. המתנו בשלווה עם שלוש קנדיות קולניות, כשהאגדה התנפצה לנו. אלישע הפוטנציאלי ירד אל התחנה יחד עם אשתו ובנו הצעיר, ואפילו שאל אותי מתי הרכבל אמור לצאת. ירדנו חזרה אל בסיס ההר. בדרך הגשם הפסיק ואפשר לי לצלם לא מעט תמונות של הירידה. בחוץ, רגע לפני שירדנו אל תחנת הרכבת לברצלונה, עוד הספקתי לצלם את האיש, שאמנם הוא לא נביא מסתורי שעוזר בעת צרה, אבל - ככל הנראה - הוא בן אדם טוב וחביב, וזה אפילו טוב יותר.
אדם טוב ובן-אדם טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
