פינה משלי

היום אני מוצפת רגשות ומחשבות.

אולי זה בגלל מזג האויר,אולי בגלל שירים שאני שומעת,שמזכירים לי תקופות רחוקות.

בעלי (החולה עדיין) קנה לי פרחים ליום הנישואים...והבטיח שהמתנה בדרך.

מיד הרגשתי רגשות אשמה על הפוסט שכתבתי אתמול,אבל זה לא חדש,רגשות אשמה זה שמי השני,רק איתם אני יודעת לחיות ולהתקיים.

נראה לי שאני עושה דברים רק כדי שאוכל להרגיש קצת רגשות אשמה...

מכירים את חסרי הבית האלה שאתם רואים ברחוב? אז כנראה שבקרוב אני ומשפחתי נצטרף אליהם.

לפני חודש בערך מכרנו את הדירה שלנו,אחרי הרבה שנים שניסינו למכור.

אנחנו רוצים להישאר באותה עיר,אבל להתקרב לבי"ס של הילדים ולחברים שלהם.

פינוי הדירה אמור להיות בדצמבר,ועדיין לא מצאנו איפה לגור!

אנחנו רוצים בתור התחלה לשכור דירה,אבל בדיוק כשאנחנו רוצים,אין דירות להשכרה.

אז כנראה שבקרוב נגור ברחוב...

ועוד בנושא הדירה,כשמכרנו,חשבתי על זה שאני צריכה למצוא דירה שגם ה"אחר" יוכל לבוא אליה...ללא קשיים מיוחדים,ועכשיו זה בכלל לא רולוונטי.

מוזר...

היום בעבודה,הראיתי לפרופ' שאני עובדת איתו הפניה שהגיעה אלינו והוא אמר "לילדה הזאת יש גידול,צריכה דחוף אמ.אר.אי"...

כמה נורא,כמה מראה איך הכל שטויות והבריאות חשובה!

הילדה הזאת לא יוצאת לי מהראש...

הנה,אני לא לבד בתחושות שלי,כמו שידעתי כל הזמן

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3316324,00.html