זה לכבות את השעון המעורר, לקום חצי שעה לפני השיעור ולהחליט לוותר עליו כדי ללמוד לבוחן.

אני אגיע רחוק, או שלא אגיע בכלל.

היה סופ"ש קצרצר ביותר - בשישי היה עוד בוחן, בלילה יצאנו כמה חברים. החלטנו לשם שינוי לקחת קו לילה לעיר.

הבנתי שאני כבר לא בת 16 ולחזור בשלוש בבוקר (מאילוצי אוטובוסים + זמן למצוא מקום לשתות בו) יחד עם עוד טינאייג'רים זה כבר לא בשבילי.

בנוסף, חצי ליטר בירה עשתה את שלה.

לפחות החבר יכל לשחק כאוות נפשו, גם, עד שלוש בבוקר (אפילו לשחק עד שעה כזו אני לא מסוגלת לעשות).

למחרת קמתי בסביבות 12 עם מלא לימודים ו 0 כח.

היום תכננתי לקום בשמונה כדי ללמוד כמה שעות וללכת לשיעור, במקום זה כיביתי את השעון מתוך שינה וצללתי למעמקי החלום לעוד שלוש שעות.

מה שמשתמע מזה, אין לי מוסר קימה ואני צריכה מחבט שיעיר אותי כל בוקר, ידליק לי את האור ויזרים אליי קפה.

כשחושבים על זה, היה משהו דומה ב'בחזרה לעתיד'. צריכה להמציא כזה לאלתר.

ברשותכם, אחזור ללמוד.

אנשים שעוברים לי על הבלוג מתחילת ימיו.. מקווה שלא ברחתם בצעקות