אז הייתה עכשיו פגישה לקראת הלידה עם הדולה החדשה.

ואחרי בערך 10 דק היא שאלה - 

איך המצברוח שלך? 

והובילה אותי לפתוח את הדברים הקריטיים. 

והכריזה שאני חולה, וזה בסדר, אבל צריך לטפל. 

וזו הייתה כזו הקלה שמישהו אחר אומר למתן. נותן שם למצב וגם מבהיר בצורה חד משמעית, זה כאן, ולא, אי אפשר פשוט לקום ולהשתנות. כמו שאי אפשר להגיד, יאללה, זהו, עוצרים את השפעת וחוזרים להיות בריאים. אז אי אפשר להגיד קחי את עצמך בידיים ותהיי אדם חדש. כי זה לא הכביסות ולא הקהילה, אלה סימפטומים. זה משהו מהותי אחר.

מתן אמר שמאז ומתמיד הוא מכיר אותי כמישהי שיש לה דעה אבל יכולה ברגע להתהפך לצד השני, שכל אחד יכול בקלות להשפיע עליי בדעותיו. 

שזה מאוד שונה ממה שאני הכרתי את עצמי, כמי שיציבה בדעותיה. יכולה להישבע שנגיד, 8 שנים אחורה זה בוודאות היה המצב. אין לי ספק שיעידו על זה גם הסובבים אותי דאז.