מתחיל להימאס לי מהטון של הבלוג הזה... אבל קורה לי כל כך הרבה שאני לא מצליחה להגיד את התסכור שלי/המרמור לאף אחד אז זה המקום שלי לפרוק, אני מגיעה לפה כדי לפרוק את הזבל, וזהו, אז תודה אם בא לכם כמו מי שהגיב לפוסט הקודם להגיד שאני כזאת חרא בנאדם,אבל אני באמת לא מרגישה ככה, אתם לא יכולים לשפוט בןאדם לפי רגעי השפל שלו בלבד, זה דפוק, ולומר לי שאני כזה חרא בנאדם דווקא בזמן שקשה לי ואיפה שאני כן כותבת ומוציאה זה ממש דפוק וטיפשי.

קייצת, הולך נורא, אין לי כוח לפרט אפילו, אבל אני לא מבינה למה הם כאלה זונות.

ומחרתיים המחנה, ואני חולה, אני לא יודעת איך אני אשרוד.

ומחר הבגרות, נקווה שילך טוב, למרות שאני לא יודעת.

הקומונרים מציקים לי, אפילו נעם.

הקבוצה שלי ממש שונאת אותי עכשיו, רובם, וכשהאחרים ידברו איתם גם הם ישנאו.

אבל זאת לא אשמתי שהבןאדם לא אחראי, זורק אחריות ולא החלטי ברמה של אפילו" תגיד בא לך לעשות משו בערב/אולי תבוא ליום נקיון בקן", שלא לדבר על דברים גדולים /משמעותיים יותר, נמאס לי, הוא לא ילד בן 3 ולא ההורים שלו ולא החברים שלו אמורים לעשות את ההחלטות שלו בשבלו. הוא עוד קצת יותר משנה יהיה רשמית בכוחות עצמו, נראה אותו.

שירה חזרה לבקר בארץ! זה נורא נחמד, אני מקווה שנפגש המון ושהיא התגעגעה ושעדיין איכפת לה ממני, היא כנראה תבוא לבקר מחר במזכרת, אפילו שלא נראה לי יהיה לי זמן לראות אותה, הכנות למחנה הטיפשי הזה.

שוב הקייצת, זה לא עוזב אות לרגע, זה כ"כ חשוב לי, הם יודעים אתזה, אבל הם בכל זאת עושים לי יותר מהמוות, מה הבעיות שלהם? הם כבר בוגרים יחסית.

עשינו היום שיחה נורא רצינית, אני מקווה שהם למדו משו, כי אם לא, ואם הם הולכים לעשיות משו כמה היום במחנה אני נוטשת אותם באמצע כפר החורש. למרות שזה לא יהיה פייר מבחינתי לנועה, ומענבר לא איכפת לי יותר מידי, עם איך שהיא מתייחסת להדרכה ולכל זה...

נקווה שיהיה טוב ויגמר מהר, או לפחות לזה שמחר אחרי הבגרות אני אהפוך לאפילו הרבה יותר חולה מזה ולא אצתרך לצאת.