החיים על פי שוקרית =)

היינו יושבים יחד במקום ההוא וצוחקים

מעבירים את הזמן אחד עם השני .

היינו יושבים שעות ומדברים

על דברים חשובים או סתם על החיים .

הייתי אומרת לכם שאני אוהבת אותכם

מידי פעם הייתם משתדלים לענות .

הייתי מסתכלת עליכם ונהיית מאושרת

רואה אותכם והנשימה נעצרת .

אבל כך זה היה ,

היה ונשכח .

כל מה שנובל עכשיו

פעם פרח .

עכשיו אני יושבת במקום ההוא

לא צוחקת וחיוך לא מעלה .

רק יושבת שם כןכן במקום ההוא,

ובוכה .

ואיך שהכל נעלם ..

ואיך שהכל הפך לסתם ..

יום אביב חמים במיוחד.

כל החברים יוצאים לעיר..

סתם לשבת ולשכוח קצת מהכל ..

לצחוק להנות עם כולם..

ואני ?

יושבת בבית עטופה במיליון שכבות אפילו שחם בחוץ.

שוכבת במיטה ולא רוצה לזוז .

אתה מתקשר, לא מרפה פעם אחר פעם.

אני מוותרת ועונה מסבירה שאין לי חשק .

אתה מתעקש ..

אני מתעקשת גם כן.

הרי אתה יודע שאני עקשנית בדיוק כמוך..

אתה ממשיך.. אני פורצת בבכי ומתנתקת..

מכבה את הפלאפון ורוצה לברוח מהכל.

להישאר מתחת לשמיכה במיטה עם כל השכבות ןלא לקום משם לעולם.

כי כשקר בלב קר בכל הגוף.

כי כשקר בלב קר בכל הגוף.

מיליון שכבות וכלום לא עוזר עדיין קר ..

הקור חודר ..

מתחילה לבכות..

שוב .. כבר רגילה למצב ..

ומחר ? בדיוק אותו הדבר ..