פילוסופיה בשקל

דלת מסתובבת גדולה

אנחנו כבר 3 שנים ביחד, טוב נו לא בדיוק שלוש, אלא שנתיים ו360 ימים..

המון פעמים רצינו להפרד, אבל אנחנו לא מצליחים, אני כבר יודעת שנתחתן, הרי אם הצבא לא אפריד בנינו אז מה כן...

אני אוהבת אותו, נראה לי, אני גם רגילה אליו, הוא הראשון, הראשון בהכל, באהבה, בסקס, במה עוד אפשר להיות ראשון?!

הוא אוהב אותי, נראה לי, או שלפחות הוא אהב אותי, עשכיו הוא כבר פחות רואה את היתרונות שלי, הוא חושב שאני עושה סרטים על כל דבר קטן, הוא כבר לא מתרגש מהבכי שלי, אני יכולה למלא את הכנרת ולא יזיז לו בכלל, אני כבר לא הכי כוסית ולא הכי חכמה, הוא רגיל אלי, אני כבר לא מיוחדת, הוא חשוב שאני הבת מזל שאני איתו, לא הוא כמו שהוא חשב בהתחלה, הוא עדיין לא יודע עלי שאני די גויה, הוא בטוח שאני שומרת בשר וחלב, הוא בטח חושב שנתחתן עוד שנה שנתיים ושתהיה לנו חתונה מרוקאית מסורתית הוא רק לא יודע שאני שונאת את כל עניין החינה ושונאת מזרחית, רוצה חתונה שקטה, גם ככה המשפחה שלי תהיה רק 0.001 אחוז מהמשתתפים, לא רוצה חברים של הדודה של הסתבא בחתונה שלי, רוצה 100 מוזמנים אמייתים, הוא בטח חושב שאני אשאר בבית ואגדל ת/ילדים, והוא יהיה איש עסקים, שאני אלמד לבשל מאכלים מרוקאים, שנעשה את החגים אצלו, הוא טועה..

אני בטוחה שהוא בגד בי, הוא כל הזמן באודישנים, בקורסים של ריקוד, בטוח יש שם כוסיות, חטובות, כאלה שאולי אם הייתי שם והוא לא היה מכיר אותי בטוח הוא לא היה מסתכל עליהם כי הוא היה שבוי בקסמיי, כמו פעם, הוא בטוח בוגד!! הסקס השתנה, הוא מפלרטט לידי, יש לו את זה, הוא ודע איך לגרום לאנשים להסתובב סביבו, להשאר פעורי פה, הוא ווינר כזה, חשבתי שגם אני, איפשהו הלכתי לאיבוד, אני חסרת בטחון, אני לא אעזוב אותו, בחיים שלי טובים לא?

אני גם די סובלת בצבא, לכולם יש ידידים, מתחבקים, מתנשקים, מזדיינים ורק אני נאמנה, בקושי מתחבקת, אני שומרת נגיעה יותר מכל דןס שיש לי בבסיס, ני מרגישה שאני מפסידה אולי הייתי יכולה למצוא לי ידידי אמת, לא לא נראה לי..

אני ממש בודדה, אין לי כל כך עם מי לדבר, הוא לא אוהב שאני מתבכיינת, הוא אוהב שאני חזקה, קשה לי להיות חזקה כל הזמן, אבל התרגלתי, אסור לי לבכות יותר מדי, אסור לי להשמין כי אז הוא יעזוב אותי.. אני לא רוצה!! או שכן!?

 דלת מסתובבת קטנה

אם היינו שוכבים אתמול בטח הייתי מתחרטת, ובטוח הייתי מבולבלת...