פילוסופיה בשקל

תמיד כשהיו שואלים אותי: "מאי, את חושבת שיש דבר כזה לא מוכן?"
הייתי עונה: "חמודה, הוא מורח אותך, תמשיכי הלאה."
הרי זאת התשובה המתבקשת מבחורה כמוני, צינית, חשדנית ושלא נותנת לאף אחד לעבוד עליה.
 
עכשיו אם היו שואלים אותי: "מאי תגידי טת חושבת שיש דבר כזה לא מוכן?"
הייתי עונה: "תראי, זה תלוי, זה כל מקרה לגופו, יש מצב שהוא לא מוכן."
 
אז מה?
מה נסגר איתי?
האם נפתחו לי העיינים? האם נתתי לחומות שמסביבי ליפול?
או נהייתי תמימה?
 
הסוגייה הזאת של "המוכן/לא מוכן" מטרידה אותי מאוד.
 
מצד אחד אני חושבת שאם מגיע בחור שהוא כל מה שחיפשתי, דמינתי ורציתי, מקסים, מצחיק, יפה (והרשימה עוד ארוכה). זה שבדיוק נפרדתי מחבר שלי או שאמא שלי עברה ניתוח או שהכלב שלי מת לא ישפיע עלי! הרי מצאתי את הבחור המושלם. איך יכול להיות שאני לא אהיה מוכנה בשבילו?
ומצד שני, אולי המוכנות נמצאת בתת מודע שלנו, אולי אין לנו כלל שליטה עליה. אולי דווקא בגלל שהלב לא מוכן מבלי שאנחנו נדע את זה הוא לא מאפשר לנו לראות את כל התכונות הטובות בבן אדם שמולנו ואנחנו בעצם נשארים עיוורים.