פילוסופיה בשקל

אני מתגעגעת לילדות..

אני מתגעגעת לתמימות..

אני מתגעגעת לחוסר אכפתיות מכלום..

אני מתגעגעת למחסור הבעיות..

אני מתגעגעת לבית ספר..

אני מתגעגעת למורים..

אני מתגעגעת להפסקות..

אני מתגעגעת לשיעורים..

אני מתגעגעת לבגרויות..

אני מתגעגעת לישיבות עם הח'ברה..

אני מתגעגעת למולדת..

אני מתגעגעת אליהם..

אני מתגעגעת לנוכחות שלהם..

אני מתגעגעת לסבא וסתבא..

אני מתגעגעת לקיץ, לאביב..

אני מתגעגעת לשירים של פעם..

אני מתגעגעת לחוסר כלום של פעם..

אני מתעגעגת לשחק מחבואים..

אני מתגעגעת לעידן הישן, בלי טכנטלוגיה, בלי מחשבים, בלי טלפונים..

אני מתגעגעת שידאגו לי..

אני מתגעגעת  לשיעורי נהיגה.

מתגעגעת ומתגעגעת.. (והרשימה עוד ארוכה!)

אבל בעיקר אני מתגעגעת אליה, לאהבה..

אני מתגעגעת לחיבוק..

אני מתגעגעת למילה טובה..

אני מתגעגעת להרגיש..

אני מתגעגעת לתת ולקבל..

אני מתגעגעת לתשוקה טהורה...