פילוסופיה בשקל

ההצלחה שלהם מול הכשלון שלי.

אני לא יכולה להיות פה יותר.

רע לי, אני סובלת. המקום הזה משתק אותי.

כולם טובים ואני לא.

כולם הצליחו ואני לא.

כולם חלק מאותה קבוצה ואני לא.

אני לבד, לא חלק מהם, לא חלק מאף אחד.

לא מוערכת..

אולי לא שווה.

רגשות מעורבים.

לא אוהבת להרגיש קנאה כלפי החברים שלי, שונאת את זה, רוצה להיות מאושרת, שמחה, גאה אך זה משתלט עלי, רוצה גם. רוצה גם להיות בטקס, רוצה גם לקבל סיכה, ארון, איזשהי הערכה, אחראיות.

אולי לא מגיע לי, אולי אני חיה בבועה, בפנטזיה.

מסגלת לעצמי תכונות שלא באמת יש לי.

שלא באמת קיימות.

אולי אני לא מי שחשבתי שאני!

אולי אני באמת תופסת מעצמי סתם.

שונאת להיות פה,

משעוממת.

זאת לא אני, או לפחות לא האני שאני רוצה להיות.

שונאת את המצב שאני נמצאת בו עכשיו.

רוצה להתשחרר, לא רוצה יותר.

רוצה להיות במקום אחר, מקום חדש, מקום שונה, לא עם אותם האנשים לא באותם התנאים.

התחלה חדשה.

והאם בכלל יהיה לי טוב יותר?

הרי הבעיה היא בי!

והיא תמשיך לנשום, תמשיך להתקיים, תמשיך לאיים, ואני, אני אמשיך לסבול!

לא יכולה להמשיך ככה יותר!

לא אוהבת להיות פה, פשוט לא!

הקטע נכתב במהלך השבוע בבסיס, אלו רגשות שעולים בי מדי פעם לאור משבר שעברתי בצבא.

הקטע חסום לתגובות כי הוא לא רלוונטי לעכשיו, אבל הוא חלק ממני ואני בכל זאת רוצה שיהיה בבלוג!