* אומרים שהרבה יותר קל לשנות את עצמינו מאשר לנסות לשנות את האחרים.
נכון?
האם זה באמת נעשה בהרף עין? מחליטים, עושים משתנים..?
* האם יש דבר יותר גרוע מהחרטה? לחשוב שיכלנו לעשות משהו אבל איחרנו את הרכבת?
* האם קיים דבר כזה אהבה אמיתית, מישהו שאוהב אותנו במאת האחוזים, מישהו שלא משנה לו איזה דבר גועלי נעשה, או איזה משפט מטומטם נגיד, אף פעם לא יפסיק לאהוב אותנו. אף פעם לא יבחן אותנו. אף פעם לא ימאס לו ואף פעם לא יגיד די. האם יש דבר כזה? או שגם מישהו שאנחנו בטוחים באהבה שלו אלינו יכול יום אחד לקום וללכת?
* לאיפה המדינה שלנו מדרדרת?
שר משפטים שנמצא אשם ויוכנס למאסר. ~אני רוצה להאמין שהאמת יצאה לאור, ואין זאת הכפשה נגדו, אחרת אנחנו באמת אבודים.
שר בטחון שמסרב להקשיב ולא שומע את צעקותיה של כל המדינה שילך הביתה.
רמטכ"ל שלוקח על עצמו את כל האחריות לכשלון המלחמה הנוראית שהייתה ומתפטר.
והבא לא נשכח את הנשיא שאם נקח את מקרה רמון כסימן לבאות מצבו בכי רע!!!!
כמובן שיש גם את כל פרשות המיסים.
מריבות בין שרים.
מה יהיה!?!
והזכרתי רק את כל הבעיות הפוליטיות.
מה עם כל תאונות הדרכים?
כל מקרי הרצח הלא פתורים?
מקרי הרצח הפתורים, כל יום איזה בעל רוצח את אשתו.
ראשי ערים נכנסים לכלא.
סמים בבתי הספר.
וואו. טו מאצ'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
