למרות שזה כבר לא הנושא החם..
ראיתי אצלו ואצל עוד כמה ורציתי גם.. 
תאווה
כולם כתבו על תאווה לסקס, עזבו אתכם תאווה לסקס, זאת לא תאווה אסורה. התאווה שלי היא לכסף. אוהבת כסף. כסף זה כוח!
אבל על מי אני עובדת.. גם אצלי סקס זו תאווה! מודה, אני מכורה!
קנאה
אני פרפקציוניסטית כלומר אי אם דה באסט אין אבריטיניג, ברגע שמישהו אחר טוב ממני במשהו אני משתגעת, אני מקנאה, אני מושכת שערות ונהיית קצת ביצ'ית. (כמובן שאני לא אוהבת את זה)
חוץ מזה בתור בת זוג אני קצת קנאית. אני לא מהבחורות שעושות את המוות תמיד, אך לא כדאי לחבר שלי לפזול יותר מדי לצדדים. פלרטוטים זה טוב לקשר אבל צריך לדעת להגיד סטופ!
זללנות
האיבר הרעב בגוף שלי אינו הבטן אלא העין.
כשאני רואה משהו טעים גם אם בדיוק דפקתי ארוחת שחיתות באיזה מסעדת מזון מהיר אני אתנפל ואני ארצה, רוב הסיכויים שאני לא אסיים אך אני בכל זאת ארצה.
חמדנות
בתורה נאמר: "לא תחמוד". לא עובד בקשר אלי. ראו ערך קנאה.
מה שכן, אף פעם לא פעלתי בהתאם לרגשות האלו. (יאמר לזכותי)
גאווה
אגו, אני אעדיף להשאר בבית באיזה יום שישי, לא לדבר עם החברה הכי טובה, לעשות סצנות שלושה ימים לחבר ולא לוותר על האגו.
כואב.
מנסה לעבוד על זה.
עצלנות
החטא הנורא ביותר שלי.
מגיע לי להשרף באש הגהנום בגללו.
אני עצלנית, הכי עצלנית שיש, כל דבר נדחה למחר, כל דבר לא חשוב מספיק כדי להקים אותי מהמיטה עכשיו, כל תשובה לשאלה שיש לי לא כזאת בעלת חשיבות ולא תיצור לי כזה חור בהשכלה, אין לי כוח לעצמי לפעמים, אין לי כוח לצאת, אין לי כוח לאכול, פשוט עצלנות.
עצלנות זאת מחלה קשה. מחפשת תרופה בצורה נואשת.
זעם
כשאלוהים תכנן אותי הוא שכח לשים לי שסתום בין המוח לפה וזה בא לידי ביטוי בעיקר שאני כועסת. כל כך הרבה פעמים בחיי מצאתי את עצמי מצטערת ומתחרטת קצת בוכה וקצת מייבבת על מנת שיסלחו לי. הרבה פעמים נענשתי בחיי כי לא ידעתי להגיד מספיק!
צרות באות בצרורות.
אם זה החוש הומור והשנינות שלי שמשחקים איתי מחבואים?
הבטחון העצמי הירוד שלי שנהיה כל כך קטן ומזערי שגם בעזרת זכוכית מגדלת קשה לי לראות אותו.
אהבה ששכחתי איך בכלל אוהבים.
המוטיבציה שלי שנטשה אותי.
החברים שלי שלפעמים אני שואלת איפה הם?
הצבא שאיכזב אותי.. והתאכזב חזרה..
הבלבול שמלווה אותי כל הזמן והוא הדבר הקרוב ביותר שיש ל למע' יחסים.
הפחד.
הכאב.
הדמעות.
"הוא".
יש לי מספיק צרות להרבה מאוד זמן.
נמאס לי לשקוע.
אני רוצה להצליח לצוף, להצליח להרים את הראש מעל המים..
אני לא יודעת למה או למי אני מחכה? מה אני מצפה "שיציל" אותי? מה זה הדבר הגדול הזה שיקרה וישנה הכל?
האם אני מתעסקת בטפל במקום לנסות להוציא את עצמי מהבוץ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
