פילוסופיה בשקל

שבוע שעבר לפני שחזרנו לבסיס החלטנו לעשות גיחה לחרמון אני, א' ("הידיד") ופ'.

היה ממש משעשע.. מצאתי את עצמי כועסת עליהם המון כי הם משאירים אותי לבד. בנוסף גם נפלתי מס' די גדול של פעמים. ואני עוד רציתי לטוס לעשות סקי באוסטריה, קצת תפסתי מעצמי טו מאצ'.

בדרך חזרה התקלקל לי האוטו, משהו בכבלי ההתנעה.. בסופו של דבר היה מצחיק, אהה ואיך שכחתי אכלנו פיתה דרוזית! פשוט אדיר!

עושה רושם שפ' מעוניין בי, אחרי ידידות ארוכה יותר מהידידות עם א' זה קצת מפתיע אותי. 

הוא רומז, מזמין אותי אליו לחדר בשעות הקטנות של הלילה, מחפש אותי כל הזמן ואפילו אמר לי שהוא צריך לדבר איתי והתחרט.. מוזר.

א' מקנא, מאוד מקנא הייתי אומרת , הוא אפילו "תפס" אותנו כשהיינו נעולים בחדר של פ', אני בטוחה שהוא אוכל על זה סרטים בראש. מגיע לו. שיראה שאני לא כזאת טרף קל בשבילו כמו שזה נראה.

החלטתי לעזוב את הבסיס ואת התפקיד, אני עושה די בלאגנים כדי לצאת משם, אני פשוט מרגישה שאני מתבזבזת שם, אני יכולה יותר, יש לי יותר לתת מאשר מה שבא לידי ביטוי, פשוט נדפקתי בצבא.

אני מתלבטת אם לצאת לקצונה, אני חרגית פז"מ מטורפת ואם אני אצא כבר באמצע הקורס אני אכנס לקבע.

חלק אומרים לי שאני דפוקה שנשארה לי רק עוד חצי שנה שאני אחרוק שינים ואמשיך ואשתחרר כבר.

אחרים תומכים בי ומבינים שפשוט לא טוב לי, לא מבחינה מקצועית, לא מבחינה חברתית חוץ מזה אני חווה את הכשלון כל יום מול העיינים ואיך אפשר גם לשכוח את א' שהוא גם סיבה שאני רוצה לעזוב כדי לגמור איתו את הקטע. כשרע גם חצי שנה זה המון זמן, אני פשוט חנוקה.

אני כל כך מבולבלת.

אני לא יודעת מה אני רוצה?

להשתחרר, לטייל, לטוס להורים, לעבוד, לטוס לארה"ב, להתנדב.

או לשהאר בצבא, להיות קצינה, לתרום, ללמוד, לתת מהחיים שלי שנה וחצי אקסטרה.

זה שווה? זה לא שווה? כדאי לי ? לא כדאי לי?

אני אתחרט או לא?

כל כך הרבה שאלות.

ואין לי תשובות, אני יודעת שלא משנה מה אני אעשה אני לא אהיה שלמה!

אז וואט דה האל אני אמורה לעשות?!?!

א' מבלבל אותי מאוד, אני יודעת שהכל בראש שלי, אני סתם אוכלת סרטים, אני אוהבת לנתח, אוהבת לחפור.

אני רואה הכל שחור.

אבל לא טוב לי.

אין לי בטחון בקשר, כי אין קשר, בגלל זה אני חסרת בטחון.

אני חצויה בקשר לאם להפסיק איתו כי למרות כל הבלבול שיש לי סביבו הוא עוזר לי מאוד ותמיד תומך בי ותמיד עוזר לי.

אז וואט דה האל אני אמורה לעשות!?!?

סוף סוף הצלחתי להוריד סרט היום למחשב ולהתאים לו כתוביות.

רק בסוף הסתבר שהצורב שלי לא צורב סרטי DVD וגם אם הוא היה אז שני הדיוידי שלי לא קוראים DIVX.

אז בסוף זה לא הצליח לי ואני נאלצת לראות את כל העונה השלישית של האבודים במחשב כשהצוואר שלי נתפס!!

נמאס לי להתבטל, נמאס לי לראות טלוויזיה כל היום, לקרוא או להיות במחשב.

אני צריכה לעשות משהו חיוני, אבל מצד שני בגלל שכל כך התרגלתי להתבטל בצבא ובבית למרות שאני מאוד רוצה לעשות משהו חיוני אני לא מצליחה להזיז את התחת הלבנבנן שלי.

אני מרגישה מבוזבזת.

אני די נוטה לכיוון של הלצאת לקצונה.

אתמול הכנתי פירה וקציצות, אחרי שבשבוע שעבר הכנתי את כל ארוחת שישי.

המשפחה שלי מרוצה מהכישורים הקולינרים שיוצאים ממני.

אני מרגישה שאני במין סיבוב כזה, כמו סיבוב סביב כדור הארץ, כמו לווין שתקוע במסלול המעגלי של כדור הארץ ולא מצליח לרדת, וימשיך להתסתובב לעולם.

מעגל של רחמיים עצמיים.

מעגל של חוסר בטחון.

מעגל של בלבול.

מעגל של עצלנות.

והכי גרוע מעגל של חוסר אמונה בעצמי.

רוצה לרדת!!