פילוסופיה בשקל

לא משנה כמה אני אשתדל, לא משנה כמה אני אנסה להיות בסדר, אני פשוט תמיד אהיה טועה, אני אף פעם לא אצליח לרצות אותה..

וזה לא שאני שה תמים אני רחוקה מלהיות כזאת. אבל אני באמת משתדלת ואני באמת אוהבת אותה ובאמת מעריכה ומודה לה אבל היא פשוט לא נותנת לי להראות לה את זה פשוט לא נותנת לי..

ומה שהכי גרוע זה שנדמה לי לפעמים שאני הופכת להיות היא.. מבלי לרצות. אני הופכת להיות דומה לה יותר ויותר, מרחיקה את האנשים שאני אוהבת, קרה, לא מתחשבת בעיקר פקעת עצבים.

למה כל מה שאי פעם נחרדתי ממנו והסתגייתי ממנו פתאום קורה לי???