פילוסופיה בשקל

בין מקבץ בגיאומטריה לסימולציה באנגלית אני יושבת לי כאן עכשיו מול המחשב ותוהה: מה נשתנה? אבל בעיקר תוהה מה עוד ישתנה.

נמצאת במאין תקופת ביינים לחוצה.

הטיול הגדול לחו"ל שהביאו אחריו תקופה קצרה של עבודה לטובת המועדפת שבכלל לא הספקתי לסיים, פסיכומטרי מלחיץ ומעייף רגשית ומנטלית וגם לא אגזים אם אומר פיזית. כל כך הרבה תלוי במבחן הזה. כל העתיד. גם כל העבר. כל מה שתמיד רציתי להיות וכל מה שתמיד ארצה להיות. הורים שנושפים בעורף, החבר שאני לא יודעת מה יהיה איתו, החברים שמסרבים לשמוע שאני רוצה לעזוב. הרצון החייתי לטייל, לפרוץ גבולות, להיות שונה, מעניינת. ותוך כדי גם להיות שלמה.

אם תשאלו אותי איפה אהיה עוד שנה? הרי שהתשובה אין.. אין לי מושג איפה אהיה עוד חודשיים. אז עוד שנה? כל כך הרבה צמתים עומדים בפניי, שכל פניה בהם מוליכה לחיים שונים מאוד מהשניים. איפה אני אגור? מה אני אלמד? וכנראה שהכי חשוב עם מי אני אהיה?

לא מאמינה בחרטות, מאמינה שכל דבר נעשה בשל סיבות מסויימות ולאחר שיקולים ושגם אם בדיעבד זה מתגלה כטעות הרי זה מה שהיה נראה לאותו רגע. אבל כמה שארצה להתכחש לחרטות ולהגיד שאני לא מאמינה בהן ולא חשה בהן, הן ישובו לכונן בי מדי פעם.. להגיד לי הייי אני כאן. וזאת התקופה שאני יכולה לעשות הכי הרבה טעויות. לא רוצה לעשות טעויות. רוצה שהכל ידפוק לי כמו שעון. אבל משום מה לעיתים יש לי הרגשה שזה פשוט לא אפשרי. לא לי לפחות. יש לי יותר מדי דברים שלאחרים אין. בעיות שאחרים בכלל לא מתעסקים בהם.

מה שמשעשע אותי הכי הרבה זאת העובדה שפעם ידעתי הכל (ככה לפחות הרגשתי) ידעתי מה אני עושה, מתי אני עושה ומה אני אמשיך לעשות.. הייתה לי תוכניות לגבי העתיד שלי.. והכל עכשיו הולך לאיבוד.. הכל פתאום מעורפל ולא ברור.

ללמוד? לא ללמוד? קנדה? ישראל? לטייל? לעבוד? להפרד? להלחם?

מה? מה? מה?

מהי התשובה הנכונה?

לפעמים אני חושבת שזאת התקופה הטובה ביותר בחיי, אני צעירה, הרפתקנית, בלי משפחה לפרנס, בלי ילדים, בלי מחוייבות לכל החיים. פשוט חופשיה.

אבל מצד שני כל הבלבול הזה שנובע מהחופש לפעמים יכול להוריד אותי מהפסים ולשגע אותי..

אני יודעת שאני אתגעגע לתקופה הזאת אך אני לא יכולה שלא לרצות שהיא תגמר כבר..

עכשיו אני אחזור לי לסימולציה באנגלית שכל כך מצפה כבר שאני אפתור אותה (הרי אני דוחה אותה כבר כמה ימים)

ואגיד לעצמי שהכל יהיה בסדר.

אפסיק לחשוב ואתמקד בהווה.

להת'.

לאחר כמעט חודש של עשיית כלום! החיים מתחילים לזוז קצת..

ומה בתפריט?

חיים ללא הפסקה..

בתור מנה ראשונה - כל המשפחה מגיעה מחו"ל ממשיך לחתונה ביום ראשון הקרוב.

בתור מנה שנייה - עבודה שמתחילה ב1.7 מתובלת בוול סטרייט, פסיכומטרי, אולי ביקור של הבחור הקנדי בישראל, די הרבה טיולים בארץ, המון המון מחסור בשעות שינה, בתקווה שלא ישכחו להוסיף הרבה הרבה כסף והכי חשוב מתובלת בהמון המון כיף!!

לקינוח ניתן למצוא טיול לדרום אמריקה וכנראה איזה גיחה קצרה לקנדה ורק אם לא אהיה ממש מפוצצת אז אולי גם טיול בארה"ב.

נשמע טוב?

יהיה טוב..

זה מה שמעניין אותי כרגע, אני פשוט רוצה לחיות, לחוות, להנות ולא לעצור לשנייה.

לא רוצה להתעסק בשטויות.. רק בעבודה קשה והנאה.

THIS IS MY TIME

ואני מתכוונת לנצל כל שניה. כמו תמיד.

החיים, חכו לי.. אני כבר באה!!

אין הר שאני לא אטפס,

אין נהר שאני לא אחצה,

אין יעד שאני לא אכבוש,

אין שיא שאני לא אשבור,

אין סיכון שאני לא אקח..

אני אף פעם לא אתבטל,

אני אף פעם לא אגיד שאין מה לעשות,

אני אף פעם לא אתייאש,

ואני אף פעם לא אוותר.

אני אצליח!!

ואני אוכיח לכולם שהכל אפשרי!! 

היות ואני חיה צבא, נושמת צבא, אוכלת צבא היעד הראשון שלי כמובן הוא להשתחרר!!

זה לא שאני לא אוהבת את הצבא להפך, הצבא תרם לי המון, התבגרתי , השכלתי, הפכתי לרשמית יותר , פיקודית יותר, בניתי את עצמי כבן אדם, למדתי לחיות לבד, להתמודד לבד, הכרתי אנשים מדהימים.. אבל בכל זאת מים הגיעו עד נפש, שנה וחצי זה הרבה זמן.. (הפז"מ עד כה) החיים בחוץ ורודים הרבה יותר.

היעד השני שלי הוא לטייל. והמון!

אני מתכוונת לעשות שנת שירות בארה"ב אחרי הצבא, לחיות במשפחה אומנת ולהתנדב. טיול נוסף הוא טיול לאירופה, משהו בסגנון של RENT A CAR ולטייל חופשי, לישון באכנסיות ולראות את כל המקומות המדהימים. ואחרון חביב שאי שאפשר בלעדיו זה טיול טראקים, גוואטמלה, פרו, מקסיקו, ונצואלה כל אלו.

היעד השלישי הוא פסיכומטרי

והפעם לעבור ת'700..

היעד הרביעי שלי הוא לעבוד.

אני מתכוונת לקרוע את התחת אחרי הצבא, להרוויח כמה שיותר על מנת לאפשר את מימוש היעד השני!!

היעד האחרון שלי הוא למצוא אהבה.

כן, אני פשוט רוצה אהבה, מאוד!!! (אני נשמעת כזאת מסכנה!!)

ואל נא נשכח עוד יעד אחד.. אלכס העתודאי (רק אחרי שיהיה לו ארון כמובן)