פילוסופיה בשקל

כל כך הרבה אנשים אנחנו פוגשים בחיינו, כל כך הרבה אנשים שלרגע נראים לנו כל עולמינו וברגע אחד הופכים לחסרי ערך.

כל כך הרבה אנשים שכל אחד מהם מעצב אותנו, מלמד אותנו עוד קצת על החיים, עוד קצת על עצמינו.

מכל אחד אפשר ללמוד משהו, גם אם זה הדבר הפשוט ביותר, הטיפשי ביותר, החסר ערך.

כל אדם הוא עולם ומלואו מפנים.

וכל אדם שפגשנו תרם למי שאנחנו היום, לטוב ולרע.  

היום חשבתי על זה שאף פעם לא ראיתי סיני שמן.

ואם כבר חושבים על זה גם רוב הרוסים רזים.

מסתבר שלדודה שלי בת ה52 יש מאהב, ג'וסי.

אתמול הייתי אצל מגדת עתידות, פעם ראשונה בחיי ואולי אפילו האחרונה. תמיד הסתקרנתי מה הולך שם, מה אומרים, אם היא אומרת דברים טובים, אם היא קולעת, איזה טריקים יש לה.

במקרה שלי היא די קלעה, היא זיהתה כמה בעיות בריאותיות וכמה לבטים.

היא אמרה לי לא לחשוב פעמיים בנוגע לקורס קצינים וזה יעשה לי רק טוב. שאני אהיה הצלחה גדולה.:)

היא קלעה בנוגע למגרנות והדלקות בשתן.

היא אמרה שיש לי כוח בפה, שזה הכי נכון לגביי, תמיד אמרו לי שאני יכולה למכור קרח לאסקימוסים.

היא אמרה שא' הוא זיון טוב (שוב קלעה) אבל שהוא לא הבן בשבילי.

היא אמרה שאהבת חיי יהיה בחור שיש בשמו את האותיות ע', א', ה', ד'. ומזלו יהיה שור או בחור שבשמו יש את האותיות נ', מ', ה' ומזלו יהיה שור. יש מועמדים?

בנוסף היא אמרה לי להחליף את האוטו שזה דבר שהידהד לי בראש בזמן האחרון.

בקיצור, היא אמרה רק דברים טובים, אני לא הכי מאמינה, אבל זה תמיד נחמד שמישהו אומר לך שהכל יהיה בסדר.

אני וא' החלטנו להפסיק, הבנו שיש בנינו סתם כעסים וסתם משחקים וזה סתם הורס לנו את הקשר הידידותי.

האם זה ילך?

לא נראה לי..

חוץ מזה אני מקנאה לו בטירוף, אני נטרפת מכל דבר קטן, אני רכושנית, שונאת את זה.

למה הוא ככה משגע אותי?

מה שבטוח זה שאני נהנת מזה שהוא נטרף בגללי...

בזמן האחרון אני ממש עצבנית, כל דבר מצליח להוציא אותי מאיזון, ולגרום לי להשתולל.

ומצד שני אני מאוד מאושרת, אני כל הזמן מצחקקת , רוקדת, שרה.

גם הסופ"ש הזה מתסמן כמלא עשייה, אני ממש נהנת.

התחלתי להתאמן, כל יום כפיפות בטן, שכיבות סמיכה, קצת משקולות ו3-4 פעמים בשבוע ריצת 2000.

כל הכבוד לי, אני גאה, אין ספק שאני מרגישה כמו חדשה אחרי.

אנחנו מתחפשים למשפחת סימפסון, אני כמובן אהיה מארג'.

קטע משעשע שמצאתי באינטרנט, שיהיה לכולם פורים שמח!

שבוע שעבר לפני שחזרנו לבסיס החלטנו לעשות גיחה לחרמון אני, א' ("הידיד") ופ'.

היה ממש משעשע.. מצאתי את עצמי כועסת עליהם המון כי הם משאירים אותי לבד. בנוסף גם נפלתי מס' די גדול של פעמים. ואני עוד רציתי לטוס לעשות סקי באוסטריה, קצת תפסתי מעצמי טו מאצ'.

בדרך חזרה התקלקל לי האוטו, משהו בכבלי ההתנעה.. בסופו של דבר היה מצחיק, אהה ואיך שכחתי אכלנו פיתה דרוזית! פשוט אדיר!

עושה רושם שפ' מעוניין בי, אחרי ידידות ארוכה יותר מהידידות עם א' זה קצת מפתיע אותי. 

הוא רומז, מזמין אותי אליו לחדר בשעות הקטנות של הלילה, מחפש אותי כל הזמן ואפילו אמר לי שהוא צריך לדבר איתי והתחרט.. מוזר.

א' מקנא, מאוד מקנא הייתי אומרת , הוא אפילו "תפס" אותנו כשהיינו נעולים בחדר של פ', אני בטוחה שהוא אוכל על זה סרטים בראש. מגיע לו. שיראה שאני לא כזאת טרף קל בשבילו כמו שזה נראה.

החלטתי לעזוב את הבסיס ואת התפקיד, אני עושה די בלאגנים כדי לצאת משם, אני פשוט מרגישה שאני מתבזבזת שם, אני יכולה יותר, יש לי יותר לתת מאשר מה שבא לידי ביטוי, פשוט נדפקתי בצבא.

אני מתלבטת אם לצאת לקצונה, אני חרגית פז"מ מטורפת ואם אני אצא כבר באמצע הקורס אני אכנס לקבע.

חלק אומרים לי שאני דפוקה שנשארה לי רק עוד חצי שנה שאני אחרוק שינים ואמשיך ואשתחרר כבר.

אחרים תומכים בי ומבינים שפשוט לא טוב לי, לא מבחינה מקצועית, לא מבחינה חברתית חוץ מזה אני חווה את הכשלון כל יום מול העיינים ואיך אפשר גם לשכוח את א' שהוא גם סיבה שאני רוצה לעזוב כדי לגמור איתו את הקטע. כשרע גם חצי שנה זה המון זמן, אני פשוט חנוקה.

אני כל כך מבולבלת.

אני לא יודעת מה אני רוצה?

להשתחרר, לטייל, לטוס להורים, לעבוד, לטוס לארה"ב, להתנדב.

או לשהאר בצבא, להיות קצינה, לתרום, ללמוד, לתת מהחיים שלי שנה וחצי אקסטרה.

זה שווה? זה לא שווה? כדאי לי ? לא כדאי לי?

אני אתחרט או לא?

כל כך הרבה שאלות.

ואין לי תשובות, אני יודעת שלא משנה מה אני אעשה אני לא אהיה שלמה!

אז וואט דה האל אני אמורה לעשות?!?!

א' מבלבל אותי מאוד, אני יודעת שהכל בראש שלי, אני סתם אוכלת סרטים, אני אוהבת לנתח, אוהבת לחפור.

אני רואה הכל שחור.

אבל לא טוב לי.

אין לי בטחון בקשר, כי אין קשר, בגלל זה אני חסרת בטחון.

אני חצויה בקשר לאם להפסיק איתו כי למרות כל הבלבול שיש לי סביבו הוא עוזר לי מאוד ותמיד תומך בי ותמיד עוזר לי.

אז וואט דה האל אני אמורה לעשות!?!?

סוף סוף הצלחתי להוריד סרט היום למחשב ולהתאים לו כתוביות.

רק בסוף הסתבר שהצורב שלי לא צורב סרטי DVD וגם אם הוא היה אז שני הדיוידי שלי לא קוראים DIVX.

אז בסוף זה לא הצליח לי ואני נאלצת לראות את כל העונה השלישית של האבודים במחשב כשהצוואר שלי נתפס!!

נמאס לי להתבטל, נמאס לי לראות טלוויזיה כל היום, לקרוא או להיות במחשב.

אני צריכה לעשות משהו חיוני, אבל מצד שני בגלל שכל כך התרגלתי להתבטל בצבא ובבית למרות שאני מאוד רוצה לעשות משהו חיוני אני לא מצליחה להזיז את התחת הלבנבנן שלי.

אני מרגישה מבוזבזת.

אני די נוטה לכיוון של הלצאת לקצונה.

אתמול הכנתי פירה וקציצות, אחרי שבשבוע שעבר הכנתי את כל ארוחת שישי.

המשפחה שלי מרוצה מהכישורים הקולינרים שיוצאים ממני.

אני מרגישה שאני במין סיבוב כזה, כמו סיבוב סביב כדור הארץ, כמו לווין שתקוע במסלול המעגלי של כדור הארץ ולא מצליח לרדת, וימשיך להתסתובב לעולם.

מעגל של רחמיים עצמיים.

מעגל של חוסר בטחון.

מעגל של בלבול.

מעגל של עצלנות.

והכי גרוע מעגל של חוסר אמונה בעצמי.

רוצה לרדת!!

* אומרים שהרבה יותר קל לשנות את עצמינו מאשר לנסות לשנות את האחרים.

נכון?

האם זה באמת נעשה בהרף עין? מחליטים, עושים משתנים..?

* האם יש דבר יותר גרוע מהחרטה? לחשוב שיכלנו לעשות משהו אבל איחרנו את הרכבת?

* האם קיים דבר כזה אהבה אמיתית, מישהו שאוהב אותנו במאת האחוזים, מישהו שלא משנה לו איזה דבר גועלי נעשה, או איזה משפט מטומטם נגיד, אף פעם לא יפסיק לאהוב אותנו. אף פעם לא יבחן אותנו. אף פעם לא ימאס לו ואף פעם לא יגיד די. האם יש דבר כזה? או שגם מישהו שאנחנו בטוחים באהבה שלו אלינו יכול יום אחד לקום וללכת?

 * לאיפה המדינה שלנו מדרדרת?

שר משפטים שנמצא אשם ויוכנס למאסר. ~אני רוצה להאמין שהאמת יצאה לאור, ואין זאת הכפשה נגדו, אחרת אנחנו באמת אבודים.

שר בטחון שמסרב להקשיב ולא שומע את צעקותיה של כל המדינה שילך הביתה.

רמטכ"ל שלוקח על עצמו את כל האחריות לכשלון המלחמה הנוראית שהייתה ומתפטר.

והבא לא נשכח את הנשיא שאם נקח את מקרה רמון כסימן לבאות מצבו בכי רע!!!!

כמובן שיש גם את כל פרשות המיסים.

מריבות בין שרים.

מה יהיה!?!

והזכרתי רק את כל הבעיות הפוליטיות.

מה עם כל תאונות הדרכים?

כל מקרי הרצח הלא פתורים?

מקרי הרצח הפתורים, כל יום איזה בעל רוצח את אשתו.

ראשי ערים נכנסים לכלא.

סמים בבתי הספר.

וואו. טו מאצ'.

יש סיבה מיוחדת שבגללה אני חולמת בשבוע האחרון (לא כל יום) חלומות אירוטיים, וזה לא שיש לי בעיה עם חלומות אירוטיים הם בדרך כלל יותר טובים מהמציאות, ואני ממש נהנת מהם וקמה מאוד חרמנית..

אבל משום מה, ואני לא מצליחה להבין למה, אני חולמת כל פעם על סקס עם גבריים גועליים, פעם אחת זה עם ידיד שלי שהוא די (ומי שנגעל יכול להספיק לקרוא ברגע זה) מחוצ'קן, ואני מדברת על פצעים לא נעימים בגב ופעם אחת זה עם גבר ממש שמנמן (זאת מילה עדינה) עם בולבולון (שוב מילה עדינה ) ופעם השלישית זה עם איזה גברבר שעיר.

למה?

אני לא יכולה לפנטז על גברים מסוג אחר? ישנם המון בחורים שאני חושקת בהם בסתרי ליבי..

שמעתי פעם שאפשר לשלוט על החלומות, ולחלום חלום צלול, אולי אני אנסה זאת פעם.

היו לנו שני לילות מדהימים, שישי ושבת, היינו לבד. הבחורה הנוספת שאיתי בחדר עזבה לקורס קצינים, אני לא יכולה להסתיר את האושר שעולה בי בכל פעם שאני חושבת על זה, זה גם משאיר לי את החדר לבד לכל הסופ"ש, וחוץ מזה גם ככה לא התשגעתי עליה..

זה שהייתי במחזור לא מנע מאיתנו להנות (ולא, אני לא אחת מאותן בנות שעושות את זה שהן במחזור).

הוא הגיע אלי, ראינו קצת טלויזיה, ובמהרה התנפלנו אחד על השני, מתלטפים, מתנשקים, משתכשכים..

אני יודעת שאני לא אוכל "להנות" היום אזאני מבטיחה לפנק אותו, אני מנשקת אותו בכל הגוף, מתחילה בצוואר, משם קצת לשפתיים, משחקת איתו, מתקרבת ומתרחקת גורמת לו להתרומם קצת.. שוב לצוואר, קצת לפטמה, נושכת, נושפת, מוצצת. מתחילה לרדת לכיוון הבטן, המכנסיים כבר יורדים. נותנת "לו" נשיקה חטופה מעל התחתונים. הוא מסתכל עלי, מרוצה, מגורה, אני שוב עולה אליו, משנקת באוזן, הוא מתקפל, נאנח, שוב שפתיים, פטמות,בטן, יורדת למטה, מנשקת לו את הירכיים, הוא מצחקק, מדגדג לו, הפעם גם התחתונים יורדים, שוב נשיקה חטופה הפעם עליו, הוא חשוף, אני נהנת.. מחייכת, מנשקת ונושפת,, עולה אליו מתחילה להתנשק איתו בפראות, מרטיבה את היד ומורידה אותה למטה, מתחילה לשפשף, למעלה למטה, הוא מתחיל לרקוד, מסתובב, צורח, קצת נאנח, קצת נושך אותי, שורט אותי, הפעם אני מתכוונת לירידה אמיתית, נותנת לו לשחק בפטמותיי, בשדיי,  ויורדת, מכניסה אותו לפה, חום עובר בעצמותיי, אני נהנת מכל רגע, משחקת איתו, עולה ויורדת, קצת מסתובבת, מנשקת מלטפת, לא מתעלמת משני החברים, גם היד וגם הפה, הוא מחזיק ביד אחת בשעריי ובשניה את שדי, אני שוב עולה אליו, אני מגורה, רטובה, נאנחת, גונחת, קצת מזייפת, קצת מתכוונת, העיקר שהוא נהנה, העיקר שטוב לו, שוב מתנשקים בפראות, ושוב יורדת למטה, הפעם מכניסה עד הסוף, מתאמצת המון. ויש לי עוד הרבה לתת.

הוא גומר, בפנים, פעם ראשונה, זה לא כזה נורא.

אני עדיין מגורה, זה כל כך עושה לי את זה, לראות אותו נהנה, לראות איך הוא מרוצה שאני יורדת לו.

אני כל כך חרמנית שאני מתחילה לגעת בעצמי, לא נותנת לו, אבל אני יכולה, הוא שוב נהנה מכל רגע, נהנה לראות אותי מתנשפת, מרוצה, מזיעה.. אני גומרת בעוצמה שלא גמרתי מזמן, הרגליים רועדות לי..

הוא: "איך אני אוהב את החיוך שלך כשאת גומרת".

איכשהו כל המחשבות שלי בזמן האחרון נתונות לסקס. מה קורה לי?

התגעגעתי אליו, חשבתי שרק לי אכפת, כנראה שטעיתי.

זה היה ברור שזה טוב מדי מכדי להיות מציאות, אף אסור לי לתכנן יותר מדי תוכניות, כי הן תמיד יורדות לטמיון..

היא הבטיחה שנטוס לחו"ל.

הוא הבטיח שנטוס לחו"ל.

והאם אני טסה לחו"ל?

הזכרתי כבר שאני לא נהנת מהיותי אישה?

נכון, זה נחמד שאפשר לקבל המון ממה שרוצים רק מקריצת עין או מאיזה חיוך שובב, אבל ברגע כתיבת שורות אלו אני לא מוצאת יתרון נוסף לעומת זאת חסרונות ישנם המון.

שיער, דלקות, מחזור, העובדה שאנחנו זוכות לפחות הערכה (זה שאני אישה לא אומר שאני יודעת לנהוג פחות טוב ממכל גבר ממוצע!)

הוא מכיר בנות ואני לא!

הוא יוצא עם בנות ואני לא!
אני מקנאה והוא, אין לו על מה לקנא!

אני לא אוהבת את המצב הזה, לא אוהבת את הרגשות המעורבים האלה, אני לא כנה איתו, אני קצת משחקת משחקים.

אני מתגעגעת אליו, אני חושבת עליו, אני מחכה להיות איתו!

אם הוא היה יודע כמה אני חושבת/מדברת/כותבת עליו!