פילוסופיה בשקל

יש סיבה מיוחדת שבגללה אני חולמת בשבוע האחרון (לא כל יום) חלומות אירוטיים, וזה לא שיש לי בעיה עם חלומות אירוטיים הם בדרך כלל יותר טובים מהמציאות, ואני ממש נהנת מהם וקמה מאוד חרמנית..

אבל משום מה, ואני לא מצליחה להבין למה, אני חולמת כל פעם על סקס עם גבריים גועליים, פעם אחת זה עם ידיד שלי שהוא די (ומי שנגעל יכול להספיק לקרוא ברגע זה) מחוצ'קן, ואני מדברת על פצעים לא נעימים בגב ופעם אחת זה עם גבר ממש שמנמן (זאת מילה עדינה) עם בולבולון (שוב מילה עדינה ) ופעם השלישית זה עם איזה גברבר שעיר.

למה?

אני לא יכולה לפנטז על גברים מסוג אחר? ישנם המון בחורים שאני חושקת בהם בסתרי ליבי..

שמעתי פעם שאפשר לשלוט על החלומות, ולחלום חלום צלול, אולי אני אנסה זאת פעם.

היו לנו שני לילות מדהימים, שישי ושבת, היינו לבד. הבחורה הנוספת שאיתי בחדר עזבה לקורס קצינים, אני לא יכולה להסתיר את האושר שעולה בי בכל פעם שאני חושבת על זה, זה גם משאיר לי את החדר לבד לכל הסופ"ש, וחוץ מזה גם ככה לא התשגעתי עליה..

זה שהייתי במחזור לא מנע מאיתנו להנות (ולא, אני לא אחת מאותן בנות שעושות את זה שהן במחזור).

הוא הגיע אלי, ראינו קצת טלויזיה, ובמהרה התנפלנו אחד על השני, מתלטפים, מתנשקים, משתכשכים..

אני יודעת שאני לא אוכל "להנות" היום אזאני מבטיחה לפנק אותו, אני מנשקת אותו בכל הגוף, מתחילה בצוואר, משם קצת לשפתיים, משחקת איתו, מתקרבת ומתרחקת גורמת לו להתרומם קצת.. שוב לצוואר, קצת לפטמה, נושכת, נושפת, מוצצת. מתחילה לרדת לכיוון הבטן, המכנסיים כבר יורדים. נותנת "לו" נשיקה חטופה מעל התחתונים. הוא מסתכל עלי, מרוצה, מגורה, אני שוב עולה אליו, משנקת באוזן, הוא מתקפל, נאנח, שוב שפתיים, פטמות,בטן, יורדת למטה, מנשקת לו את הירכיים, הוא מצחקק, מדגדג לו, הפעם גם התחתונים יורדים, שוב נשיקה חטופה הפעם עליו, הוא חשוף, אני נהנת.. מחייכת, מנשקת ונושפת,, עולה אליו מתחילה להתנשק איתו בפראות, מרטיבה את היד ומורידה אותה למטה, מתחילה לשפשף, למעלה למטה, הוא מתחיל לרקוד, מסתובב, צורח, קצת נאנח, קצת נושך אותי, שורט אותי, הפעם אני מתכוונת לירידה אמיתית, נותנת לו לשחק בפטמותיי, בשדיי,  ויורדת, מכניסה אותו לפה, חום עובר בעצמותיי, אני נהנת מכל רגע, משחקת איתו, עולה ויורדת, קצת מסתובבת, מנשקת מלטפת, לא מתעלמת משני החברים, גם היד וגם הפה, הוא מחזיק ביד אחת בשעריי ובשניה את שדי, אני שוב עולה אליו, אני מגורה, רטובה, נאנחת, גונחת, קצת מזייפת, קצת מתכוונת, העיקר שהוא נהנה, העיקר שטוב לו, שוב מתנשקים בפראות, ושוב יורדת למטה, הפעם מכניסה עד הסוף, מתאמצת המון. ויש לי עוד הרבה לתת.

הוא גומר, בפנים, פעם ראשונה, זה לא כזה נורא.

אני עדיין מגורה, זה כל כך עושה לי את זה, לראות אותו נהנה, לראות איך הוא מרוצה שאני יורדת לו.

אני כל כך חרמנית שאני מתחילה לגעת בעצמי, לא נותנת לו, אבל אני יכולה, הוא שוב נהנה מכל רגע, נהנה לראות אותי מתנשפת, מרוצה, מזיעה.. אני גומרת בעוצמה שלא גמרתי מזמן, הרגליים רועדות לי..

הוא: "איך אני אוהב את החיוך שלך כשאת גומרת".

איכשהו כל המחשבות שלי בזמן האחרון נתונות לסקס. מה קורה לי?

התגעגעתי אליו, חשבתי שרק לי אכפת, כנראה שטעיתי.

זה היה ברור שזה טוב מדי מכדי להיות מציאות, אף אסור לי לתכנן יותר מדי תוכניות, כי הן תמיד יורדות לטמיון..

היא הבטיחה שנטוס לחו"ל.

הוא הבטיח שנטוס לחו"ל.

והאם אני טסה לחו"ל?

הזכרתי כבר שאני לא נהנת מהיותי אישה?

נכון, זה נחמד שאפשר לקבל המון ממה שרוצים רק מקריצת עין או מאיזה חיוך שובב, אבל ברגע כתיבת שורות אלו אני לא מוצאת יתרון נוסף לעומת זאת חסרונות ישנם המון.

שיער, דלקות, מחזור, העובדה שאנחנו זוכות לפחות הערכה (זה שאני אישה לא אומר שאני יודעת לנהוג פחות טוב ממכל גבר ממוצע!)

הוא מכיר בנות ואני לא!

הוא יוצא עם בנות ואני לא!
אני מקנאה והוא, אין לו על מה לקנא!

אני לא אוהבת את המצב הזה, לא אוהבת את הרגשות המעורבים האלה, אני לא כנה איתו, אני קצת משחקת משחקים.

אני מתגעגעת אליו, אני חושבת עליו, אני מחכה להיות איתו!

אם הוא היה יודע כמה אני חושבת/מדברת/כותבת עליו!

ההצלחה שלהם מול הכשלון שלי.

אני לא יכולה להיות פה יותר.

רע לי, אני סובלת. המקום הזה משתק אותי.

כולם טובים ואני לא.

כולם הצליחו ואני לא.

כולם חלק מאותה קבוצה ואני לא.

אני לבד, לא חלק מהם, לא חלק מאף אחד.

לא מוערכת..

אולי לא שווה.

רגשות מעורבים.

לא אוהבת להרגיש קנאה כלפי החברים שלי, שונאת את זה, רוצה להיות מאושרת, שמחה, גאה אך זה משתלט עלי, רוצה גם. רוצה גם להיות בטקס, רוצה גם לקבל סיכה, ארון, איזשהי הערכה, אחראיות.

אולי לא מגיע לי, אולי אני חיה בבועה, בפנטזיה.

מסגלת לעצמי תכונות שלא באמת יש לי.

שלא באמת קיימות.

אולי אני לא מי שחשבתי שאני!

אולי אני באמת תופסת מעצמי סתם.

שונאת להיות פה,

משעוממת.

זאת לא אני, או לפחות לא האני שאני רוצה להיות.

שונאת את המצב שאני נמצאת בו עכשיו.

רוצה להתשחרר, לא רוצה יותר.

רוצה להיות במקום אחר, מקום חדש, מקום שונה, לא עם אותם האנשים לא באותם התנאים.

התחלה חדשה.

והאם בכלל יהיה לי טוב יותר?

הרי הבעיה היא בי!

והיא תמשיך לנשום, תמשיך להתקיים, תמשיך לאיים, ואני, אני אמשיך לסבול!

לא יכולה להמשיך ככה יותר!

לא אוהבת להיות פה, פשוט לא!

הקטע נכתב במהלך השבוע בבסיס, אלו רגשות שעולים בי מדי פעם לאור משבר שעברתי בצבא.

הקטע חסום לתגובות כי הוא לא רלוונטי לעכשיו, אבל הוא חלק ממני ואני בכל זאת רוצה שיהיה בבלוג!

החיוך הביישני שהפך לחיוך מפתה ומלפרטט..

הפחד מסקס שהפך לדרישה, רצון, מזון, אוויר לנשימה.

הפחד מהלא נודע שהפך לשאיפה, רצון לנוע קדימה.

התמימות שהפכה לחשדנות.

החוסר ניסיון שהפך לניסיון.

המחשבות שהפכו לבוגרות.

הכתיבה שלא הוערכה כשחרור ועכשיו כן מוערכת.

היכולת לתעתע, לשחק, לשגע שישנה ולא הייתה.

הפחד ממחוייבות שנבנה.

המודעות לגוף ליופיו של גוף האישה.

הרצון בקצת "שפקים".. קצת בשר..

הטעם שהשתנה, בגברים, בנשים, במזון.

הדעות המקובעות שאינן.

החופש!

הרצון להיות מי שאני ולא מישהי אחרת!

החוסר תלותיות, העצמאות.

הרצון לפרוץ, להצליח, למתוח גבולות..

כבר לא ילדה.

פינת פנינת החוכמה הדאבל שבועית

"תמיד דופקים את השחורים" כלומר ככל שתהיה טוב יותר, תדפק חזק יותר!

פינת הגם אני רוצה להשתחרר

זה מה שכולם היו מרגישים אם היו מקפיצים אותם לבסיס באותו יום שיש לחברה הכי טובה שלהם מסיבת סיום קורס!

פינת החורף

רק אני מרגישה את הקור עד לעומק עצמותיי?

פינת הנוסטלגיה

אהבה ראשונה.

הכרנו בגיל 12.

התחלנו לצאת בגיל 16.

הייתי איתו שנתיים.

הוא היה הראשון בהכל, באהבה בסקס, בהכרות להורים.

בהתחלה הוא אהב יותר, אחרי זה אני אהבתי יותר.

הוא מצחיק ושנון!

הוא יפה!

תמיד ידעתי שיהיה לזה סוף! אף פעם לא הייתי עיוורת.

עכשיו אנחנו ידידים. כן, יש דבר כזה ידידים אחרי מע' יחסים ארוכה. פעם לא האמנתי, עכשיו כן!

אני לא אשקר, יש מתח, ישנה משיכה, אבל שנינו יודעים שאין טעם, שאנחנו לא מתאימים במאת האחוזים, אז בשביל מה לחזור כדי להעביר עוד שנתיים ולהפרד?

פינת העושה אותי מאושרת

כש"הוא" ("הידיד") נשבר.

אחרי כמעט 5 ימים שלא דיברנו הוא שלח לי הודעה, "בואי נשלים" כולנו ביחד: אוווו..

חשבתי שהוא היה שיכור שהוא שלח את ההודעה כי הוא תמיד שולח לי הודעות שהוא שיכור ומרבית הפעמים הטקסט חושף סודות אפילו שלו שהוא מעדיף שאני לא אדע! הפעם הוא טוען שלא היה שיכור!!

פינת המונולוג

תהיי מי שאת, את מספיק טובה, אל תהיי מישהי אחרת על מנת שיאהבו אותך

הפינה הקולינרית

עלי נאמר אשת בשר.

חולמת על סטייק אנטריקוט וואל דאן!

פינת השיר

"את הגשם תן רק בעיתו.
ובאביב פזר לנו פרחים.
ותן לנו לשוב ולראותו.
יותר מזה אנחנו לא צריכים."

הרעיון לפוסט המודרני לקוח מהמייל הצבאי.

עולם הבלוגים השתלט גם על הצבא!

מונולוג

אני לא יודעת למה אני שוב נכנסת לזה, פעם שעברה נפגעתי, נכוויתי, למה אני עושה את זה שוב לעצמי?

הפעם זה יהיה שונה. הפעם אני נכנסת עם ציפיות אחרות. או יותר נכון בלי ציפיות.

אבל אני לא בחורה כזאת. אני לא יכולה להפריד בין רגש לסקס. זה משתלט עלי.

אני צריכה לתת לזה צ'אנס. אולי הפעם זה "יילך". אולי הפעם אני אוכל להפריד, אני צריכה לנסות. בסופו של דבר זה רעיון אדיר .

אני לא רוצה לרקוד לפי החליל שלו, זה לא עוד מתי שנוח לו.

זה לא באמת ככה, אני יודעת מה הוא חושב עלי, אני יודעת מה הוא מרגיש אלי, אני יודעת איך הוא מתנהג אלי. זה הכל אמיתי. הוא מבולבל.

אני יודעת?

שוב זה קרה, שוב התקרבנו, שוב ישנו ביחד, שוב שכבנו.

לך

היה לי ממש נחמד איתך הלילה.

פרט לעובדות הקטנות שלא ישנתי כל כך טוב והייתי לחוצה מדי שיתפסו אותנו. הכל היה מעולה.

אני אוהבת להתחבק איתך.

אני אוהבת להתנשק איתך.

אני אוהבת שאתה נוגע בי.

אני אוהבת שאתה מקשיב לי

אני אוהבת שאתה מלטף אותי.

אני אוהבת שאתה מפנק אותי.

אני אוהבת שאכפת לך.

אני אוהבת שאני חשובה לך.

אני אוהבת שאתה משקיע.

אני אוהבת שאתה מפתיע.

למה אלוהים עשה אותי אישה?! (מתמרמרת בתקופה מסויימת בחודש!)

הוא לא מבין את הצורך לשתף.

הוא לא מבין את הצורך הטבעי בשיתוף!

הוא לא מכיר את התחושה שאתה עומד להתפוצץ, שהבטן שלך מתהפכת. שאתה מתבשל מבפנים.

שאתה מבולבל, אובד עצות ומחפש רק נק' אור אובייקטיבית.

שאתה מת לצעוק, מת לספר מה שעובר עליך, מת להרגיש שמישהו מבין אותך, שאתה לא פרנואיד, שאתה נורמלי, שהמצב נורמלי, שזה קורה לכולם.

הוא לא מוכן להתפשר, הוא לא מוכן להבין!

הדעות שלו מצויות במצור!

 - חברים טובים נמדדים בעת צרה.

היום החברה הכי טובה שלי סיימה קורס קצינות, בהצטיינות!

אני כל כך גאה!

כל כך מאושרת בשבילה!

~בכיתי המון היום~

קצת מקנאה, קצת מרגישה תחושת פספוס. קצת כועסת על המע' הצבאית. (למה בתפקידים מסויימים צריך לחתום הרבה יותר מתפקידים אחרים?!)