הפוסט הזה נכתב אמנם שבועיים - שלושה קודם, אך מפורסם עכשיו (מטעמי עצלות). אחרי שבועיים של העדרות ... בהם ליוו כוחותינו (והתאוששו) ממערכת הבחירות לרשויות המקומיות, שהתערבבה קלות עם בת דודתה האמריקאית, קוריוז משפחתי.
'מי שמצביע משפיע' מדקלם הזאטוט את שטיפת המח של תשדירי השירות, שמטפטף משרד הפנים בלי הרף בטלויזיה. אין לי כל ספק שזאטוט הבית אינו כלול במצבת הסטטיסטית של הציבור המנומנם והאדיש.
- 'מתי את הולכת להשפיע?' שואל האזרח הביתי, שעה שאני מקלחת אותו.
- 'למי את משפיעה?' הוא מתעניין בזחיחות.
בשלב הזה אני עדיין כרויה להקשיב לשאלותיו וממהרת לתקן ולהסביר שהפעולה היא להצביע וההשפעה היא תוצאה מקווה, אבל לא תמיד מובהקת של הפעולה. אני מבחינה שהזאטוט מקשיב אמנם להסברים המלומדים אך מתפתל בחוסר נוחות מתחת לפלומת הסבון שמכסה על עיניו. 'זה שורף' הוא מייבב ומיד עובר להודיע בשקיקה שאמא של שביל מצביעה לכושי במבה.
- "כושי במבה!" הוא מגחך מדושן עונג ומקפץ בצהלה בתוך המגבת הגדולה.
אני מודה שלא תמיד אני מאזינה קשובה לאמירות השפר הקולחות מפי הזאטוט, בעיקר לא בשעות הערב, כשאני ממהרת להשכיב אותו לישון, בעיקר לא כשאני סוקרת את מערכת הבחירות לרשות המקומית. וכך בקיאותו בהצבעה של אמא של שביל ושיבוש השם של ברק אובמה חלפו לידי, עברו מעל לראשי, אבל לא ממש צללו ונטמעו בהכרתי.
- 'גם את מצביעה לכושי במבה?' הוא שואל תוך שהוא נאבק בשרוולי הפיג'מה,
- כן אני מהנהנת מבלי משים,
- 'איזה יופי!' הוא זורח 'גם אמא שלי מצביע לכושי במבה' הוא צוהל. 'את חושבת שגם אני אקבל במבה כמו שביל?'.
- 'בטח', אני מאבדת את הסבלנות ואת עיקרי השיחה וממהרת לכסות אותו בשמיכה.
למחרת אני נקראת לגן להנפיק לצוות הפדגוגי הסברים על האמירה הסטיגמטית שלי כלפי הנשיא האמריקאי הנבחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
